חופשת שחרור

הייתי חודשיים לסוף השחרור.
לא עניין אותי כבר להכיר אנשים חדשים שמגיעים, הרי ממש בקרוב אני הולך הביתה.
שמעתי עוד שבוע לפני,
שהגיעה מישהי חדשה, טוב נו בסדר.
יצאת מהמשרד, עם שיער חלק, אודם אדום כמו דם, ומבט מבוייש ומפוחד בעינייך.
המילה הראשונה שעברה לי בראש הייתי, וואו.
חשבתי שאני אמשיך כרגיל, אבל ככל הנראה לכל דבר שקורה יש סיבה.
מישהו אמר לי דבר איתה,
היא בסך הכל בסדר, יותר בסדר.
מזל שהקשבתי לו!
שירתתי שלוש שנים באותו מקום, אבל החודשיים איתה הרגישו כמו השלוש שנים כולם.
למדתי להכיר בחורה מדהימה, שכמוהה לא היו עוד בבסיס.
כמה אירוני שדווקא בסוף השירות שלי הגיע מישהו שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן.
אבל למדתי לקח, לעולם לא לשפוט לפי מראה,
בטח שלא לפסול מיד.