חוסר אמון…

״שנולדתי, הרופאים לא ידעו את מי להציל, אותי או את אמא שלי.
הם החליטו להציל אותי, וכך אמא שלי נפטרה בלידתי.
שגדלתי, אף אחד לא הרים אותי כשבכיתי. הייתי תינוקת, רק בת כמה חודשים, הייתי רעבה, הייתי זקוקה לחום ואהבה, אז בכיתי, אבל אף אחד לא התייחס.
כשגדלתי יותר והלכתי אל בית הספר, רציתי את עזרתן של המורות, הן שמעו, אך לא הקשיבו. הן עזרו לפעמים, אבל לא תמיד.
שהתבגרתי, הבנתי יותר, הייתי גדולה מספיק, הייתי בתקופת הבגרות שלי.
היו לי חברות, היה לי בן זוג. ואז, יום אחד, שלוש החברות היחידות שהיו לי בגדו בי. ובן הזוג שהיה לי, בגד בי גם הוא עם אחת מהחברות שהיו לי.
שסיימתי את הלימודים, למדתי, השכלתי והתקבלתי למקצוע חשוב.
הכרתי מישהו, יצאנו כמה חודשים ואז הוא הציע לי נישואין.
התחתנו, באמת שהייתה חתונה מדהימה . ביום שגיליתי שאני בהריון, גיליתי גם שבעלי שכל כך אהבתי, בוגד בי עם העובדת במשרד.
כל חיי נתקלתי בקשיים, במצבים שלא ידעתי מה לעשות בהם. כל חיי אנשים שברו אותי, פגעו בי.
אני כבר לא סומכת על אף אחד מלבד על עצמי.
את מבינה? זה למה איבדתי את האמון בכולם. זה למה אני חיה עם חוסר אמון כלפי הסביבה שבה אני חיה.״