חוזה עבודה – חלק ב'

את מילות השיר "לו רק היית קצת פחות המורה שלי לו רק היית קצת יותר נערה שלי" אני בהחלט מכירה, אבל אני כבר לא נערה, קצת נשואה וגם הרבה עסוקה. ולמען האמת התפקיד שיועד לי לא היה בהכרח התפקיד הרומנטי אלא דווקא ליהוק לתפקיד האמא.
טוב טוב, אני יודעת שאני מושכת את הזמן, בכל זאת קצת קשה לי להעלות את הדברים על הכתב, כי מרגע שהדברים יהיו כתובים יהיה לסיפור זכות קיום משל עצמו ואני לא יודעת אם אני מסוגלת להתמודדות מהסוג הזה… בכל מקרה:
לימדתי בכתה הזו כבר שנה שנייה ברצף, לא את כל הכתה אלא מחצית ממנה. אהבתי להיכנס לכתה, לא בהכרח בגלל שהשיעור קלח בצורה מדהימה אלא דווקא בגלל הקשיים שחוויתי בדרך לבחינת הבגרות המיוחלת. התלמידים שהכי קשה להתמודד אתם הם התלמידים שאני הכי אוהבת מהסיבה הפשוטה שהם הופכים אותי למורה טובה יותר.
לסיפור חייו של התלמיד המסוים הזה נחשפתי כבר בתחילת השנה על ידי יועצת השכבה. לפני שנה אמו נפטרה ממחלה קשה ואביו מגדל אותו ואת אחיו הקטן לבד. חשבתי על עצמי ועל ילדי הקטן שהיה נותר לבד אם חלילה היה קורה לי משהו. המחשבה הזו הייתה קשה מנשוא ולכן סילקתי אותה במהירות רבה.
במפגש הראשון שלי עם ילדי הכתה ראיתי גם אותו, ילד יפה אבל מופנם וביישן, אפשר להבין בהתחשב בנסיבות חייו. החלטה גמלה בליבי אני לא פועלת בשום דרך מיוחדת כדי לעזור ובכלל מי ביקש ממני? אולי הוא לא רוצה או לא צריך עזרה מיוחדת והוא מסתדר יפה מאוד בעצמו. מהר מאוד הבנתי שלפחות מבחינה לימודית נדרשת הכוונה כמו שקורה הרבה מאוד פעמים ככל שמתקדמת השנה והלחץ גובר.
אז הצעתי את עזרתי והיא התקבלה בחיוב. איזו שמחה הרגשתי, ולעצמי חשבתי שכך אוכל להתקרב אליו ולנסות לדובב אותו לספר לי על משפחתו כדי שאוכל להציע סיוע או כל עזרה הנדרשת. למען האמת כל כך שמחתי לקבל על עצמי את התפקיד הזה מעין תחליף אימהי. לא הייתי מעזה להעלות את המחשבה הזו על דל שפתיי ולומר אותה בקול, אולם אם זה מה שהלב רוצה זה מה שהלב צריך לקבל.
השנה התלמיד שלי, "הבן" השני שלי, כבר הפך לגברבר צעיר ואני מרגישה שכמו כל המתבגרים הוא הולך ומתרחק ממני ואני הרי צריכה עידוד, תמריץ שישמור אותי חיונית ואנרגטית לכל השנה, הרי אלו הם תנאי העסקה.
נעים מאוד – אנרגטית הוא שמי השני ולכן עזרתי, צילמתי, הכנתי, לימדתי, האכלתי, הקשבתי, חיבקתי ותמכתי, אני בסה"כ מבצעת את תפקיד המורה על הצד הטוב ביותר להבנתי. אין ספק שבתור מורה הייתי טובה בהרבה מאשר כל תפקיד אחר שמילאתי בחיי כאמא, כאשה, כבת או כחברה…