חוג סיירות-יום ראשון- מפגש היכרות

"אולי הגענו לא בזמן? את בטוחה שהיה צריך להגיע בשלוש וחצי ולא בארבע וחצי?" שאלה אותי אימי בעודה מחזיקה בהגה ויושבת במושב של הנהג לידי.
"אני חושבת שהגענו בזמן, אולי הקדמנו פשוט?" אמרתי, מודעת לכך שאיחרנו בשש דקות, וסורקת את הפארק בעיני עוד פעם בתקווה למצוא שם מישהו שיכול להיות בחוג סיירות.
"נתקשר למדריך!" הציעה אימא ולקחה לידיה את האייפון שהיה עטוף במכסה לבן מפלסטיק, וחייגה למדריך של חוג הסיירות.
לאחר שיחה קצרה, נעמדנו ליד בית הכנסת שהיה קרוב לפארק, וחיכנו שהמדריך יבוא לאסוף אותי.
הגענו עם המדריך לחלקת דשא שלא ראיתי מהאוטו, ושם היו כמה ילדים מכיתתי, וכמה ילדים מכיתה אחרת בבית הספר שלי.
התיישבתי ליד נועה, ילדה שאני מיודדת איתה יחסית, והתחלנו בסבב היכרות.
כל אחד אמר את שמו, ותחביב. איילת, נערה מנומשת רזה וחיוורת עם שיער שחור אמרה את שמה, ואת תחביבה, ריקוד. שירה, ילדה מכיתתי, אשר אני לא ממש מחבבת אמרה שהיא אוהבת לטייל עם משפחתה, עברנו עוד כמה ילדים, ואז הגיעו אלי. לא ידעתי מה לומר.
"אממ…" התחלתי, "אני קרן, ואני אוהבת לכתוב."
"לכתוב?" אמרה שירה ועשתה פרצוף חמוץ.
"לא במובן של להעתיק מהלוח בשיעור, במובן של סיפורים!" אמרתי במהירות.
"כן, היא מעלה סיפורים לאינטרנט!" אמר ידידי גיא, שרשום לאתר "קוראים, כותבים סיפורים" או אתר "סיפורים" כפי שרוב הילדים הרשומים אליו קוראים לו.
הרגשתי מבוכה שגיא סיפר שאני רשומה לאתר סיפורים וכותבת בו, פחדתי שמישהו יחפש את האתר בגוגל, ואז ימצא אותי ויצחק עלי.
סיימנו את סבב השמות, ועברנו לשחק במשחקים שונים, שבסופם קיבלנו פרס, "פונדו" מרשמלו טעים שהמדריכים הכינו לנו.