'חברה' ומה שבתוכה.

בס"ד.
הם לא יודעים לקבל את כולם, קשה להם לראות סוגים שונים של אנשים. אין להם את אותם המחשבות והרצונות ואוליי זה מה שמונע מהם לקבל את האחר. הם רוצים לראות רק את הטוב שמבחינתם הוא האושר הם לא מסוגלים להבדיל בין תלותיות לחופשיות.
הם חושבים שהם בוחרים לפי הרצונות שלהם, למי להתחבר וכמה? איך להתחבר ולמה? ואני שואלת בתמימות מי הגדיר איך חברה צריכה להיות? מי נכלל בתוכה ומי נדחה על ידה? מי בכלל יודע מה היא חברה?
לפעמים אני פה ולפעמים גם שם ויוצא לי לחשוב כמעט בכל פעם שרע לי, למה כולם מחפשים את החברה? למה אף אחד לא יודע איפה היא נגמרת ומתחילה? למה גם אני מחפשת את החברה??
חום אהבה אנושיות או סתם חיבה כנראה זוהי התשובה.
אבל כל כך הרבה פעמים יוצא לי להרגיש ממנה קרירות ואנוכיות. כל כך הרבה פעמים אני מרגישה שאני נבלעת בתוכה ואני כבר אינני אני. אז בעצם איפה אני? פה או שם או שבכלל לא מצאתי את עצמי. האומנם? כבר עברו אותם הלילות שגיליתי מי 'אני' אך בכל פעם מחדש שאני ב'חברה' אני מרגישה כלואה, אסירה לחוקים שמעולם לא נכתבו.
אני מנסה לברוח מגששת באפלה וחוזרת בחזרה גם אני חלק מה'חברה'.