חברה או לא חברה ?

חברה או לא חברה ?
תאמינו לי שהיום אין כזה דבר בכלל חברות טובות , אין ולא היה 
וגםעם יש אז זה לא מחזיק מעמד של ארבה מאוד זמן , 
טוב באו ואני הספר לכם על חברה שהיתה לי ילדה האמת מקסימה אך את התמימות שבי את כול כולי היא נצלה רק כדי שהיה לה טוב ,
זה היה בכיתה ה׳ המנהלת הפרידה בין הכיתה וחילקה אותה לשנים כי הינו ארבה מאוד בנות בתוך כיתה אחת שלמה אני בחיים לא השכח את היום הזה זה היה יום נוראי יום שבחיים שלי לא חלמתי עליו אפילו לא לשניה אחת 
אני זוכרת את הדמעות שזלגו מעיני 
את הבנות שעזבו אותי לשני חלקים 
לא אהבתי את זה , זה ממש לא היה כיף או אפילו נחמד כדי להרגיש שאנכנו כבר לא נהיה ביחד , 
אך מה לעשות כמו שאומרים לבית ספר באים ללמוד לא באים בשביל חברות 
זה משפט שאמא שלי תמיד הייתה אומרת לי כשהייתי קטנה , 
כן וכך חלף לו יום ועוד יום , שבוע ועוד שבועה , ואני לא חשבתי שבכלל היה לי כיף בכיתה הזאת כי בכול זאת הכל היה שונה אני גם הייתי אז מאוד קטנה ותמימה , 
אז כן אותה ילדה , אותה חברה טובה , 
התחילה להתיידד איתי , שאלה אותי שאלות וכך התחברנו ונהפכנו להיות החברות הכי טובות בבית הספר 
כול יום היינו מדברות שעות על גבי שעות בטלפון ומספרות אחת לשניה סודות קצת מרחלות ומעט מדברות ,
כך חלפה לה שנה אחת , 
עברה עוד שנה , ועוד אחת , 
עד שעגנו לכיתה ו׳ שם הכול השתנה השתנה מאוד אבל מאוד 
זהבה חברתי שחשבתי שהיא חברה טובה היא פשוט הייתי שקרנית ומגעילה 
היא הייתה עושה את עצמה טובה בשבילי ותמיד הייתה שם בשבילי לא משנה מתי תמיד היא הייתה איתי אך את השקר שהיא תמיד הייתה סוחבת על ידה בזה היא פגעה בי מאוד כי בטחתי בה 
הייתי מספרת לה הכול ממש הכול 
הייתי מספרת לה דברים שאף אחד לא ידעה עליהם מעולם 
אך היא נצלה אותי ואת הטובת לב שלי
ועשתה אותי מגעילה כלפי אחרים 
שזה דבר שמאוד עגיל אותי 
כול מה שסיפרתי ולא ספרתי כולם כבר ידעו איך ? 
זאת השאלה שאני תמיד שאלתי בעצם את עצמי אך היא הייתה זאת שבעצם אמרה את הכול מאחורי גבי 
אני עוד תמיד סמכתי עליה
באותה שנה כולם התחילו לשנואה אותי 
ולא התייחסו אלי בכלל 
בשבילהם הייתי כמו ארפת 
ממש כלום ואני מאוד נעלבתי אפילו הייתי פגועה כי בעצם כול מה שהיא אמרה הכול היה עוד תוספת של שקר 
רק כדי שהיא תהיה מקובלת ושכול הבנות היו היתה
אבל אני את כול האמת הבנתי אותה גם כי בעצם זהבה הייתה ילדה מסכנה 
היא נולדה למשפחה עשירה מאוד אך כול הכסף והזהב שהיה להם לא עזר לה בכלל, לזהבה היו שתי אחים בכיסה גלגלים היו לה אחים נחים שלא היה עלינו חס ושלום היא באמת הייתה מסכנה
אני לא השכח את היום הזה לעולם
היום שבו בפעם הראשונה זהבה גילתה לי את זה בעצם גיליתי זאת לבד 
ערב יום הכיפורים היה בדרכו ואני וכל החברות אמרנו שאת הערב הזה אנכנו נהיה ביחד ונעזור אחת לשניה לעבור את הצום בשלום ,
אני כשבאתי הביתה מהלימודים אמרתי כבר לאמי שהיום אני היה עם חברות כי אנכנו רוצים להיות קצת היחד כדי לעזור אחת לשניה לסרוד את עצום ,
אימא כמובן הסכימה ואמרה לי להתחיל להתארגן , התלבשתי בזריזות מאוד מהר 
וכבר עד שהתלבשתי בין לבין גם היו ארבה מאוד טלפונים ואני עניתי להם 
אחרי התארגנות מלאה הייתי כבר הפתח הבית כדי לצאת ופיתום אני שומעת 
מבחוץ את חברות שלי צועקות. לי
״ שרית ״
״ שרית נו…. כמה זמן ימעצבנת ״ 
ואני כזה יוצאת עליהם שקט מה אתם צועקות זה לא שכונת שפרינצק , זה הארז 6 והם כזה בפרצוף מבויש
אחרי דיבור רב והליכה , עגנו לבית של זהבה ושם זהבה כבר הייתה מוכנה 
יצאנו החוצה כדי לדבר ויסתובבנו 
עד שכבר היה משעמם , ואז זהבה אמרה שיש לה רעיון ושהיא תלך לבית שלה כדי להביא משחק או משהו,
בינתיים זהבה התקדמה לפנינו ואני 
טופז , ושרה, היינו מאחוריה
שיתקדמו קצת ראיתי פיתום שתי בחורים בסביבות גיל ה 19- 18 משהוא כזה
והם היו עם לא מי האחים של זהבה אך אני לא ידעתי זאת ואני חושבת שפגעתי בה טיפה , אולי אפילו ארבה ,
התחלתי לשאול את עצמי כול מיני שאלות כמו מה ? 
ואיך יש כאלה אנשים בכלל?
ואיזה מסכנים איך הם חיים?
הייתי ממש שקועה בטוח המחשבות שלי
אבל לא שמתי לב בכלל 
שזהבה הייתה לידי ואז אני כזה שאלתי אותה 
זהבה תגיד ואוו איזה מסכנים הם אמרתי לה נכון 
וזהבה פשוט הייתה בשוק כאילו איך את אומרת את זה 
ורק אחרי ארבה זמן שרה חברה שלי לקחה אותי לצעד ואמרה לי שרית הם האחים של זהבה מה ?
הייתי בשוק לא ידעתי מה להגיד
בקשתי מזהבה סלחה כי באמת לא התקוונתי
אז זה היה אחד מין הדברים שאני לא ידעתי עליה 
***
עברה שנה אחת ואני עליתי לכיתה ז׳ בכיתה ז׳ הכול היה שונה כי אנכנו כבר הכרנו אחת את השניה יותר טוב 
ואנחנו יותר יתקרבנו זו לזו 
אני בחיים לא השכח את השנה הזאת 
היא הייתה עבורי אחת השנים הכי מגעילות , לא חשבתי לעצמי שחברתי הטובה מכול דווכה היא תעשה לי את זה לא האמנתי פשוט לא האמנתי 
היה לי מאוד קשה השנה התחילה לי ממש לא בצעד נעים והבנתי תאמת שאין כזה דבר חברה טובה 
אין כזה דבר והבנתי את זה 
תאמת כי אני טובה אז היא ניצלא אותי 
ואת החולשות שלי 
אז אני מקווה שהבנתם שחברה זה עברה ואין לי יותר שום דבר אחר לספר לכם אני את המסר ואת הדרך שלי כבר הבנתי 
***
אני וחברה שלי כבר שלוש שנים לא מדברות אנחנו ממש לא מדברות 
אפילו עם אני רואה אותה ברחוב 
אני לא אומרת לה שלום אני רק מחייכת והולכת לדרכי 
כי אני את הדרך שלי עשיתי כבר 
ולה אני אחלתי את כול הטוב 
אמרתי לה שאני את הדרך שלי כבר עשיתי ועכשיו הגיעה הזמן שלה לבחור מה טוב עבורה 
מקווה שהבנתם 
ותודה על הקריאה 
אוהבת שרית