זפת.

הרגשות הזיפתיים מחלחלים אל כל הסדקים.
הכל שחור. ולבן. הצבע לא נראה בסביבה. 
כל הרוחות מרחפות בשורות-שורות,
ראשן מורכן מטה זמן רב.
וכך הן מתהלכות, שורות-שורות
כי כולנו כבר מתים. 
וכך הו מהלכות, שורות-שורות.
אנחנו עולים אל אפור השמיים,
ונטמעים באפלה. 
ואנחנו עולים, כאובים. 
הזפת ממלא את החלל שבליבי,
ומשאיר אותו, 
ריק מתמיד. 
כי גם אני, כמוך,
כבר מתה.