זמנים מכושפים

זמנים מכושפים
שעון על הריצפה

אני יושבת לבדי
בסמטה חשוכה

שרוכים שנתלשו מזמן
תיק גב קטן

כאילו אני גרה פה
הרחובות המוכרים הם בייתי
העולם הוא היומן שלי

והנה הם באים
זמנים מכושפים
כמו מעולם לא היו קיימים
כאלו הכל נורמלי

ולא היה יום שלא ישבתי שם ברחוב
חושבת על למכור את נשמתי
אבל יום אחד אני אוכל אולי לא לחשוב על זה

כל לילה שם הרגיש לי כמו נצח
אבל היה לי חיוך על הפרצוף

זמנים מכושפים
הכל היה אחרת
לא הרגשתי את הכאב

לא בכיתי
רק ציירתי את הסבל שלי על הקירות
רק שמעתי את המוזיקה שמתנגנת לי במוח

יום רודף יום
אני עדיין יושבת שם ברחוב
רחוקה מכל מטרותיי
מתחננת למכור את חיי