זכרונות, הפסדים ודיכאון

אז פסח…
אמא שלי קמה היום במוזה לנקות תבית.
התחלנו לפנות דברים. לזרוק מלא דברים.
השנה אני בכיתה ט'.
זה אומר ששנה שעברה היה כיתה ח'.
זה אומר שיש מלא מזכרות.
פתאום ראית כל מיני דברים שכל כך גרמו לי לעצור ולהזכר בהכל.
ופתאום הבנתי משו.
אם תחשבו על זה, בעוד ארבע וחצי- חמש חודשים, תתחיל שנה הבאה.
ורגע, סטופ, אני עוד לא חוויתי את כיתה ט' עד הסוף, שלא לגבר על זה שבראש, בדמיון אני עדיין באמצע כיתה ח'.
ומה? כבר אתם רוצים להכניס אותי לכיתה י'?.
פתאום ישבתי, נזכרתי בכל מה שהיה השנה.
את מכירים את זה שהמחשב קצת ישן, ואז אם פותחים מלא תוכניות, אז הוא מתחיל להתקע?
זה מה שקורה לי.
הספקתי השנה לעבור כל כך הרבה, ולא הייתה לי דקה לחשוב על הכל.
הספקתי להכיר חברות, לריב איתן, למצוא חבר, להיפרד ממנו, להתגעגע מלא לשנה שעברה, הספקתי לראות במשך חודשיים את אמא שלי בבית חולים, הסםקתי לראות את אחותי מנסה להתאבד, הסםקתי להיות במשטרה כמה פעמים, הספקתי לבכות, להכנס לדיכאון, ללכת לטיולים, להרגיש לבד.
אבל הכל בכזו תחושה של לא-ברור ומטושטש. כי מרוב שרציתי להספיק הכל- בסוף רצתי אחרי כל כך הרבה דברים, שהרבה מהם אינני זוכרת.. וכל כך השתדלתי מכל מקום לקחת מלא מלא מזכרות ותמונות, כדי שאני אצליח לזכור אחר כך. ועכשיו אני זוכרת במטושטש.
זה כמו שאני הולכת לאירוע יוקרתי ומהממם. והמקום לרקוד, לאכול, להנות ולשתולל,
אני פשוט עומדת מאחורי המצלמה ומצלמת הכל, מנסה לקלוט את הרגע מאשר לחיות אותו במציאות.
זה מה שאני מרגישה כרגע, אחרי שעברה רוב השנה.
שפיספסתי אותה בידיים. נתתי לה להשפך…
רב השנה הייתי בבית, תמכתי באימי, באחותי, באבי,
תמכתי בעצמי, ניסיתי אשכרה לקלוט שאני בכיתה ט' ושכל שנה שערבה עם כל הכאב והשמחה שהיא סחבה בתוכה, פשוט נגמרה.
ועד שאני קולטת ששנה שעברה נגמרה, פתאום השנה הזו נגמרת?

החיים בורחים לי מהאצבעות ללא רצוני.
יש איזושהי אפשרות לחזור אחורה? מישו מכיר איזו דרך?