זיכרונות

בס"ד
זיכרון, משהו לא ברור.
מטושטש, מתרוצץ במוחי.
לא ברור, לא מובן.
מישהו שאומר שיש לי אוזניים של פיל.
מישהי שחונקת אותי עד חוסר אוויר.
דחייה, בלבול.
אולי זה רק חלום?
תעתוע קטן,
מוחי שלי שמחליט לשחק בי,
גורם לי לדמיין קשרים, מקרים, אירועים.
אז זה זיכרון? פלאשבק?
מישהי גוזרת את שיערי בכוח.
מישהו שצוחק מהצד עד שאני בוכה, מותשת וחסרת מנוח.
זה חרם? טלטול?
זה חלום! אין סיכוי!
אין מצב,
שום דבר מזה לא קרה.
הדחקה? הכחשה?
הסתרה.
דיכאון. שיגעון.
צרחות. זעקות. הבנה.
זיכרון.
מישהי מקללת אותי,
אומרת שאמות ואצא כבר מחייה.
מישהי אחרת מטיחה בי חפצים, כיסא, תבנית, צואה.
אני מגעילה הרי,
אני מסריחה.
פגיעה. כאב.
ועכשיו זה הסוף.
הרי כל זה חייב להוביל לאן שהוא.
מוות.
גג. קפיצה.
אקדח. ירייה.
כדורים. בליעה.
חבל. תלייה.
והזיכרונות, זה נגמר.