זיכרון כואב

כול פעם מחדש להיזכר מעלה בי כאב נוראי, כאילו יש לי בלון שמתנפח ומתנפח בתוך הלב ומאיים לפוצץ אותו מבפנים. הנשימה שלי הופכת למוצקה, ובקושי רב עולה בגרון שלי. אני מנסה לטפס מהבור השחור אליו אני מתחילה ליפול, הידיים שלי מגששות באפלה אחר משהו לאחוז בו, עץ של תקווה הצומח מתוך קירות האבן שמשפשפים את גופי עד כדי דימום.
אני נתפסת על ענף, נתלית מעל הלא נודע החשוך כל כך, כמו העתיד שעומד לבוא עליי, לנחות עליי משמים, כמו מטוס מלא נוסעים שעדיין לא פגשתי וישנו לי את החיים יום אחד.