זולה

נגעלת מרק לחשוב על זה
הדברים שדיברנו עליהם
אחרי כל שיחה הייתי בוכה
הרגשתי שרק ככה הוא יאהב אותי…

נתתי לו לזרוק מילים גסות
ולספר מה הוא רוצה לעשות לגוף שלי
עד שאחרי הכל
הסברתי לו שזה לא אני…

הוא אמר שהוא מבין
והוא מצטער
אבל אני לא מבינה ולא אסלח
לעצמי…

זה לא הטרדה אם נתתי לזה לקרות
הרגשתי שאין ברירה ! באמת!
כי…בואו נאמר שהוא כבר עשה דברים
בחיים שלו.

"נישאר ידידים" סיכמנו בינינו
אבל עכשיו כל תמונה בפייסבוק
מעלה בי רגשות גועל
שהוא יושב ומסתכל
ומפנטז
עליי

והרגשתי זולה,
ממש זולה.
הרגשתי שלדבר ככה
זה כמו לעשות ככה…
ולא סיפרתי לאף אחד.
כי זה לא הטרדה אם הסכמתי,
נכון?!

לא אסלח לעצמי על כך,
אני אזכור לתמיד..
זה לא שיר, זה פשוט תחושה
שלא עוזבת,
ולפחות כאן הוא לא ימצא אותי…
נכון?!

סגרתי את הפלאפון
שהוא לא יתקשר
ואם כן- אומר שאני לא יכולה יותר
אני עדיין אוהבת אותו
ותמיד אוהב

ועשיתי את זה גם בשבילי…
לא רציתי להיות "שמורה"
רציתי להיות מאלה שכיף לדבר איתן
אבל 'זרמתי' יותר מדי…

בבקשה אל תשפטו אותי!
זה היה וזה עבר!
מספיק אני שופטת אותי…
והמשפט עוד לא נגמר.