זה רק מה שהם חושבים-פרק 3 (מקווה שאתם מבינים אנגלית)

התעוררתי בפתאומיות. עיניי נפתחו וגרוני נחנק כאב.

מה שהיה מזל למי שהיה סביבי, כי אחרת הייתי תוקעת כזאת צרחה שהייתה קורעת את עור התוף שלהם.
כאב שורף התנחל בין שכמותיי, והרגשתי כאילו מישהו מחטט בפצע, מה שהיה נכון, רק שלא ידעתי שזה היה בשביל להוציא כדור מהגוף שלי.
התנשמתי ברדידות, לא מסוגלת להוציא קולות מכובדים יותר מהקול של חזיר ים נחנק.
"!She woke up" שמעתי קול קורא מעליי, במבטא בריטי קל.
"!Bring me the morphium" הקול קרא והודיתי לאלוהים, מחכה לגלים המרגיעים של חוסר הרגשה שהמורפיום יספק לי. רק שזה לא עבד. המשכתי להיחנק על הצרחה שלי, מתפתלת על דרגש המכונית שעליו שכבתי עם הבטן למטה. "?Can you hear me" שאל הקול הנעים.
".Nod if you can hear me" הוא אמר. הנהנתי חלושות, עדיין נאבקת בצרחה. ואז הוא חבש בהדיקות את הפצע, וצווחה מחרשת אוזניים פרצה מבין שיניי המהודקות. "!Oh, shit" קול גברי שונה קרא.
"!Let's see YOU staying silent in THAT situation" סיננתי באנגלת המצטיינת שלי. ממש לא היה אכפת לי שהתגריתי בבחור שכנראה ירה בי. גיחוך קצר.
".Yeah, shut the crap, James" אמר קול נשי. חרקתי שיניים. לכו תתבדחו כשהגב שלי עולה באש. ",Lily" אמר הקול של הגואל שלי בעדינות קטלנית.
"!I want you and your stupid brother to SHUT IT" את שתיי המילים האחרונות הוא שאג. הנהנתי במרץ כסימן להסכמה.
",Please don't remind me I'm related to that" התחנן הקול הנשי. כולם נשמעו בני 20 פחות או יותר. הוא סיים לחבוש, ואני נאנחתי בהקלה.