זה קורא…

נמאס לי שלא מבינים! נמאס לי שה חושבים שכבר גדלתי! כי אני לאאא!!! תבינו, אני קטנה. עדיין לא מבינה. עדיין א מפנימה… אולי תבינו??? אתם אולי הורים מבוגרים, אבל שכחתם מה זה להייות בגיל הנעורים. הדמעות זולגות ומיד הידים כותבות. הן מוציאות את כל רגשות התיסקול, האכזבה, העצב. הלוואי ואני יבין אותכם. הלוואי ואתם תבינו אותי, תסתכלו לתוך תוכי. למה הבאתם אותי לפה?? אין לכם די כח לגדל אותי, לטפל בי.. אתם התבגרתם. יותר נכון הזדקנתם. השנים שלי איתכם ספורות, ואפילו כואבות. אבל איך אני יכולה לא לכות? כשכואב לי, ועצוב לי, ורע לי… איך אני לא היתעצבן? סליחה על כל מה שעשיתי לכם בחיים, סליחה שהקשתי עליכם ברגעים מסוימים.