זה צריך לקרות

״אמא?״ שאל הבן את אימו ״כן ילד יפה שלי?״ ענתה לו ״אני צריך לספר לך משהו״ אמר בחשש, הוא לא ידע איך יספר לה, הוא פחד שהיא תבכה, תכעס עליו, תגרש אותו מהבית, לא תסכים לדבר איתו, תכחיש שהוא בנה.
הרי עם כל מה שקורה היום, ההורים לא גאים בילדים שלהם כשהם מספרים להם את זה.
עם כל מה שקורה היום, המון אנשים לא מקבלים את זה.
הוא פחד לאבד את אימו, פחד שרק בגלל הרגשות שלו הוא ישאר לבד.
הוא לא רצה שאנשים יסתכלו עליו מוזר, אבל הוא במיוחד לא רצה שאימו תסתכל עליו מוזר.
הוא שנא את זה, את ההרגשה הזאת שלא נותנת לו להיחשף, להיות גאה במי שהוא.
הוא היה חייב לחשוף את זה כבר, לספר לאימו.
היא הסתכלה עליו, מחכה שידבר ״כן בני? מה רצית לספר לי?״ שאלה והחזיקה בידו שהייתה על השולחן. הוא פחד שידה תעזוב את ידו ברגע שיספר לה..אבל הוא היה חייב כבר לספר לה, להוריד את זה מליבו, לא משנה מה יקרה אחר כך, הוא חייב להתגאות במי שהוא. ״אני…אני אוהב…גברים״ אמר לה והשפיל את ראשו. ידה עזבה את ידו, בדיוק מזה הוא פחד.
אבל ידה החזיקה בסנטרו והרימה את ראשו למעלה, דמעות היו בעיניו והסתירו את טווח הראייה שלו, אבל היה נדמה לו שהיא חייכה. עם ידה השנייה היא ניגבה את דמעותיו, והוא ראה אותה בבירור, היא חייכה חיוך אמיתי ומלא אהבה ״אני מצטער״ אמר בשקט, היא הנידה בראשה ״אל״ ענתה לו, היא קמה מהכיסא והתקרבה אליו, חייכה אליו חיוך שמלא באהבה ואמרה לו ״אני מאושרת כל עוד אתה מאושר״ וחיבקה אותו חיבוק ארוך.