"זה. מכוער. תחת."

השיעור היה משעמם, מאיה סימסה להדס בקצה השני של החדר בטלפון שלה.
הבטתי בהדס, שענתה לה באותה הצורה. עוד פעם אני אצטרך להסביר להן מה צריך לעשות בכלל, ועוד בשבוע הבא המבחן בהיסטוריה…
'מה את מסמסת הפעם להדס?' כתבתי על דף במהירות, מעבירה אותו שני סנטימטרים, בכדי שמאיה תשים לב.
'הוא חושבת שהיא מכוערת, אבל היא ממש יפה.' היא כתבה חזרה.
הבנתי את מאיה, הדס בהחלט הייתה יפה, אבל הייתה מהבנות שאף פעם לא מרוצות מהמראה שלהן.
~~~
"איך יצא הציור שלי?" שאלה מיכל, מרימה גבוה ציור ברישום, דיוקן פנים מדהים, והוא בהחלט היה דומה לאור, ממש העתק.
"הוא מהמם, וזה דומה לאור שזה מצמרר." השתמשי בביטוי הנפוץ, כל כך דומה…
היא הביטה בי בכעס. "זה ממש מכוער, ממך ציפיתי שתגידי את האמת. זה. מכוער. תחת." היא הסתובבה בכעס, ואני הבטתי לעבר דניאל המופתעת.
"דנדי, היא תמיד כזו?" שאלתי אותה, היא הייתה החברה הכי טובה לשעבר של מיכל. המורה הביטה בנו בכעס, אז השתתקקנו.
ודניאל הנהנה.
היא התחילה לכתוב משהו עם האצבעות באוויר, בשפה הישנה והטובה.
ה-י-א רווח ר-ו-צ-ה רווח צ-ו-מ-י ? הבנתי אותה. משכתי בכתפיי, לא יודעת.
~~~
זה פשוט מבאס אותי כל כך שאנשים חושבים שהם עושים משהו גרוע או נריאם לא טוב או עושים משהו לא טוב וזה לא נכון.
מילא, שיגידו שהם מוכשרים במשהו, אני עצמי אומרת שאני מוכשרת בלחפור, כי אני מאמינה שזה נכון.
אבל אני לא מצליחה לסבול את זה "זה מכוערת תחת…" "אני מכוערת." "אני מפגרת ומטומטמת."
חלאס.