זה לא נגמר

זה אמור להיגמר מחר ,
אבל קשה להאמין בכך .
יכול להיות שמחר אני כבר לא יהיה קיימת ?
אני עצמי לא מצליחה לענות על השאלה הזו .
איך אפשר לא להיות קיים ?
זה פשוט להיעלם ?
אני לא בטוחה שזה אפשרי להיעלם .
קשה לי לחשוב או להתהות בכך ,
כי המציאות היחידה שנפרשה מולי היא החיים עצמם .
לכל אחד שחיי , אין מושג או אפילו שמץ קטן , איך זה למות .
זה רעיון נורא , בכללי .
איך זה למות ?
להיעלם , ללא מחשבות , גוף דומם וקר ?
אני לא מצליחה לדמיין את זה .
אני לא מצליחה לחשוב לעצמי ,
לתאר אותי , כגוף קר ודומם ללא מחשבות .

אלו החושבים שזה כמו שינה , טועים .
אפילו בשנה עצמה אתה מודע לעצמה :
כאלו מתירים את חותמם כחלומות .
כשאתה ישן אתה נמצא במקום מוזר , לא ?
בין עוררות מלאה קונפירציות ,
לבין מקום חולמני בלתי ניתן לבירור .

מחר ? מחר הכל קורה ?
או שסתם הטרידו אותנו אנשים עצלנים ?
– אני לא יודעת , ואני לא חושבת שאדע ,
אלא רק מחר .
אבל אני לא רוצה להגיע למחר ,
כי יכול להיות שמחר יגיע הסוף .
ואם אני טועה ? ואם הם טועים ?
אני לא יכולה לטעות כרגע , כי אין לי עמדה .
אבל הם יכולים לטעות , ועם הם טעו , העמדה שלהם תתערער , תיפול ומעמדם יושפל .
זה יהיה לא נעים בכלל .

איך באמת בני המאיה יגיבו כאשר הם יטעו ?
עם בכלל יטעו ?
אני לא יודעת , ואני לא רוצה לגלות .
כי בשביל לדעת , אצטרך להגיע למחר ,
ומחר יכול להיות שהכל הסוף .
ואני לא רוצה להגיע לסוף .

שמתם לב , שכל הקטע הזה , שאלתי שאלות ,
ועניתי עליהם ?
או לפחות ניסיתי ?

למה ?
כי זה מעודד , לדעת שגם עם זה הסוף ,
באמת ,
לכתוב שאלות ולענות עליהם .
לעודד את הצרכים שלי .
להית' ..