זה לא אני בכלל!!!

אני מסתכל על עצמי במראה ומזועזע:"תראה לאן הגעת בכלל",אני מדבר לעצמי,"התספורת, הלבוש,ההתנהגות,לאן החברה דירדרה אותך",מסתכל על עצמי ולא מתפלא בכלל.
"זה לא אני בכלל!!",אמרתי לעצמי בקול גדול וצעקני.
הם תקעו לי סכין בגב,איך הסכמתי להיות כמוהם בכלל,פעם אחת בחיים שלי רציתי להשתלב,להיות כמו כולם,ומה יצא,ששכחתי מי אני!.וגם אחרי שנהייתי כמוהם הם דפקו אותי כמו שהם דופקים את כולם,חשבתי שהם חברים אמיתיים וטעיתי בגדול!!!.
הייתי פעם ילד ביישן וטוב, לא הייתי עושה רע לאף אחד, הייתי הולך בדרך הישר, עד שהגעתי לכיתה החדשה,כל הבנים שם הזווים ברמות, אני לא מתאים להם בכלל.
כל היום יורדים אחד על השני,צועקים, רבים,הולכים למסיבות, מתחילים עם בחורות, מתעללים בהן.
אני והם רחוקים שנות אור אחד עם השני.
בהתחלה שהייתי… לא היו לי חברים כלל וכלל, הייתי לבד, יושב בצד, לא יוצר אינטראקציה כלל וכלל.הייתי מפחד להביע את דעתי כדי שהם לא יצחקו עליי,הרי אנחנו שונים מאוד, הם בכלל לא מתאימים לי,אף אחד לא התאים לי, אני ניסיתי לשמור על הייחודיות שלי, ולא לנסות להתפתות ולהיות כמוהם ולכן שילמתי במחיר הבדידות.
בין האנשים ה"רעים" מבניהם ראיתי אדם נורמלי שפחות או יותר יש לנו דברים משותפים,הבחנתי שהוא היה שפוט שלהם,והיה חסר עמוד שידרה,ולא עמד על העקרונות שלו.
לאט לאט הוא התחיל להתקרב אליי,הוא ראה מי אני בניגוד אליהם, היה לו כיף לדבר איתי, לחלוק איתי חוויות.
הפכנו לחברים מאוד טובים,הוא גם היה אדם חברותי.הוא ראה שאני לא כזה, ולכן הוא החליט שהוא רוצה לשלב אותי בתוך הכיתה.
עם הזמן בלי ששמתי לב, זה בא בטבעיות, אני מוצא את עצמי מדבר איתם על בחורות, בילווים וכל השיחות שהם מדברים להם בניהם,למרות שאני לא הכי מבין בזה,אני הצלחתי לעניין אותם מאוד מסיפורים וסרטים שראיתי שקשורים בסיטואציות שהם היו מדברים.
לאט לאט הם התחילו להתחבר אליי ופעם ראשונה בחיים שלי שראיתי סוף סוף הזדמנות להשתלב קצת בחברה.
חיפשתי דרכים איך להיות שטותניק,קראתי על מסיבות,בחורות בילווים, זנחתי את הדרך הטובה והתחלתי להתייחס בזלזול לאנשים,"שכחתי" מי זה החבר הזה שהכניס אותי לעניינים, אני כביכול באתי במקומו, הם כבר לא התייחסו אליו יותר.
התחלתי לעשות צחוקים,לרדת על אנשים,לעשות שטויות,הפכתי לליצן הכיתה.פתאום גם באו הבנות,אנשים פתאום התחילו להעריך אותי יותר.
לאט לאט נעלמה האישיות הישנה שלי ובמקומה באה אישיות חדשה שבאה אולי מלחץ חברתי,רצון להשתלב בחברה, להיות כמו כולם.
השיא של הדבר הזה היה בסוף השנה,הכיתה שלנו החליטה שהיא רוצה לעשות ערב ביחד,הלכתי לערב הזה,וכל הערב הייתי עם ה"רעים" עשינו צחוקים, דאחקות, נהנתי מאוד.
מתי הבנתי שהם באמת רוצים בחברתי? אחרי הערב כיתה הוא הסתיים מאוד מוקדם, ה"קול" שבחבורה החליט שנלך כמה חבר'ה לאיזה מועדון,הוא הזמין רק שלושה ואני הייתי אחד מהם.
הייתי מופתע,אני כולה חדש בכיתה הזאת, הערכתי את זה ממש!!!!
הלכנו למועדון,רקדנו,שתינו,התחלנו עם בחורות,עשינו כיף חיים. עשיתי בפעם הראשונה שלי דברים שבחיים שלי לא עשיתי,נהניתי קצת!
הכרתי סוף סוף חברים כיפיים, מגניבים. סוף סוף אני מגניב,סוף סוף אני כמו כולם!!!.
עד שחטפתי מהם כזאת סטירה ועוד סטירה.
בימים חשובים שלא באתי לבית ספר,הם היו מעללים עליי שאני בחופשה על חשבון בית ספר ואז המורה הייתה מאוד כועסת.
היו מאשימים אותי שאני מפריע בשיעורים. היו מחממים את כל הכיתה עליי, שאני יורד עליהם מאחורי הגב, ומרחל עליהם-מה שבאמת היה נכון.
הם היו "דופקים" אותי בכל הזדמנות שניתנה להם וכבר לא היה כיף להיות בחברתם יותר,נהייתי החבר החלש בתוך החבורה החזקה.
יום אחד אחד הבנות ניגשת אליי והיא אמרה לי שהיא שמעה שה"מנהיג" של המעצבנים האלו אמרו עליי שבהתחלה שנראית להם נחמד עכשיו, עכשיו אנחנו סתם יורדים עליו שלא יהיה משמעמם בכל זאת בתוך תוכו הוא עדיין חנון חסר ביטחון. היא אמרה שכולם צחקו ואמרו שמהיום הם מתחילים לרדת עליי, ולצחוק עליי.
התבאסתי נורא,מיד ניגשתי לשירותים בבית ספר, והתחלתי לבכות,אחרי זה אני מסתכל במראה ומבין כמה השתנתי, ועוד בשביל מי??? בשבילם!!!, בשבילם אני וויתרתי על הייחודיות שלי, על מי שאני!!. וזה הדבר שהכי עיצב אותי מכל הסיטואציה…………………