זה יותר טוב לי

"אני יודע שאת רוצה להיפרד.מה הלאה?מה הסיבות?"
הייתי מופתעת לשמוע אותו אומר את זה.
טוב נו,זה באמת היה צפוי מצידי לבקש ממנו לבוא רק לקצת זמן,ואפילו לא אליו הבייתה.
חברה שלי כבר חיכתה לי וניסיתי כמה שיותר להסביר.הוא מתנגד,לעזאזל-תוותר כבר!!!
יש לי דברים אחרים לעשות..
השיחה התארכה לחצי שעה וחשבתי שהגיע הזמן כבר לקום וללכת,אך הוא עקשן-תמיד היה כזה-התעקש על הסברים וניסה לשכנע שלא אעשה זאת.
"אין לי מה להגיד לך יותר",לבסוף אני קמה והולכת.
הוא הולך הבייתה.לפני שאמרתי לו את המשפט האחרון שהוא אי פעם שמע שיוצא מפי,הוא שאל אותי איך הוא אמור ללכת הבייתה-שעכשיו יש לו בלב חור,"בשקט",השבתי לו,וזה בדיוק מה שהוא עשה.
אני הולכת ממנו בראש מורם,חיוך פרוס על פניי.
מצד אחד אני יודעת עד כמה אכזרי זה היה,עד כמה כואב,עד כמה לעזאזל הכל-אבל נהניתי מזה.
נהניתי מגרימת הסבל,אין לי מילים לתאר זאת.
קלטתי שלא מתאימה לי מחויבות שכזו,אני יותר מאושרת כשאני חופשייה ולא צריכה להישאר נאמנה למישהו אחד.זה יותר טוב לי.
החופש תמיד גרם לי להרגשה טובה יותר,ותמיד יגרום.לא אכפת לי מה יהיה המחיר לחופש הזה,אפילו אם אצטרך לשבור כמה לבבות.