זה הכל בגלל הסיבות

אותו פרצוף מפעם שוב חייך אליי. עם טיפה זעם… אבל לא יותר מדי.
מגע מתחדש כאילו לא היה, שנינו שכחנו מאותה חוויה.
למען האמת, אני עוד זוכרת.
אבל למען האמת כדאי לשקר.
כל מה שצריך לפעמים זה לא אמת- זה חבר.
אני שמחה שחזרנו לדבר, בלי רגשות מעורבים.
אבל ממך אני מקבלת מסרים נסתרים…
אולי זה רק בראש שלי,
ואולי זה לא.
אני בסדר עם זה בין כה ובין כה…
האשמנו אחרים,
זה הכל בגלל הסיבות,
סובבנו את הפנים,
כי עיניינו רטובות.
זה קרה? זה לא קרה?
כעת זה לא משנה לכאורה….
העיקר שאוכל לחזור לאותה חברה.