זאת שיושבת בצד

תמיד הייתי אותה האחת, זאת שנמצאת בצד ושותקת.
זאת שלא תפרוץ לשום שיחה, מפחד.
רק לשבת בצד, ולקרוא ספר.
אני יושבת במסדרון, ושומעת צעקות במוחי. מסתכלת מסביב ורואה חלל ריק.
ממשיכה לקרוא, ושומעת רעשים מגיעים מהמדרגות.
אני רואה את ה-"חבורה" הזאת של כיתה ט' מתחילים לרדת, ואני משקשקת מפחד. ומנסה להחביא את הספר.
אבל זה היה מאוחר מידי, הם העיפו לי את הספר וצחקו.
הסתכלתי על הספר וראיתי שהוא קרוע לגמרי.

יצאתי לבחוץ, ישבתי בספסל.
'מתי זה יגמר כבר', 'את צריכה להפסיק לקרוא ספרים', 'תשתקי!' והקולות מתחילים לצעוק ולצעוק.
"דייי!" צעקתי בקול רם. וכולם הסתכלו עליי. הלכתי כאילו לא קרה שם כלום.