התקף חרדה

אתה מרגיש את השרירים בגופך מתכווצים. אותו הגורם לכך, נמצא באופן קבוע בלב, הוא דואג לכך שהמרווח בין פעימה לפעימה יתקצר.
העניים מנסות להיעצם, ואף לקצת. אך הן רק מנסות. הגוף מונע מהן, משאיר אותן פקוחות. לא נותן להן מנוח. דקה להירגע, או רק שנייה לנשום!
הרי זהו התפקיד שלהן – להישאר פתוחות. להביט סביב, להתבונן, לבחון ולעמוד על המשמר. לא לפספס אף תנועה אחת, חדה, קטנה או גדולה המעידה על סכנה.
באותו זמן שקלטת את אותה תזוזה, כאן פועלת מהירות התגובה, אל תחשוב! תתקוף. אבל אולי אז תגלה כי לא היה דבר.
אך אתה עדיין מפוחד…אתה ראית שם דבר זז, אתה יכול להישבע, שהוא זז. הוא איים עליך. הוא מנע ממך להירגע. הוא הבטיח לך שכל עוד הוא שם, אתה לא עצמך.
כל פחדיך הגדולים נאגרים בתוך ליבך הקטן. אין מקום שם, אין, הכל מפוצץ, יותר מידי מפוצץ, כי נדמה שממש בעוד רגע הכל מתפוצץ והסבל נגמר. אוי, ממש, ממש לא, הגוף עדיין שומר על נפשו, ועיניו עדיין פקוחות! הן חייבות, זה נכפה עליהן, הסכנה עדיין אורבת בפינה, זוהי הדרך היחידה לשמור על עצמך מפני פגיעה.