~התקווה האחרונה שנותרה לי בחיים~

מרגישה מנותקת מן העולם,מרגישה שהחיים שלי נראים כמו משחק פזאל , שאפשר להרכיב ואפשר גם לאבד את החלק ,ומקווה בתקווה שכל החלקים מהחיים שלי יתחברו ויחזור להיות כמו פעם .
התחושה הזאת שאני נמצאת ואף אחד לא שם לב גורמות לי עוד יותר לשנוא את עצמי,
ולילות של כאבים וימים של בכי נוראיים , ימים שבהם הייתי דוקרת את עצמי כדי להאשים את עצמי על זה נולדתי ומקווה שאולי מישהו ינסה לעזור לי, כי איבדתי כל כך המון דברים בחיים אז אין כבר טעם לחיות,מרגישה את הרוח לוקחת אותי לעבר המקום הכואב והללא ההסברים .
מנסה רק לצאת בתקווה שאשר בחיים.