התעלומה המסטורית פרק 15 חלק 4 רוי נכנס לתמונה וניטה דיי אגרסיבית

אחרי כמה דקות נשמעה דפיקה בדלת,ציפיתי שזאת תהיה אימי,אך לא.
פתחתי את הדלת והתכוננתי להגיד: 'אני מצטערת ששלחתי אותך לאנטרטיקה',אבל נגלה משהוא לעיני,והמשהוא הזה היה רוי.
"היי" אמר וניפף.
"אני יכול להיכנס אלייך?" הוא שאל אותי.
"בטח,לא אמרת שאתה תבוא רק מחר?,כי זה מה שאמרת לי בטלפון לא?" שאלתי אותו מבולבלת.
"כן,אבל פשוט לא רציתי לחכות כבר למחר וגם כי הבנתי שאת מתגעתעת א…" הוא לא סיים את המשפט והתנפלתי אליו בחיבוק ובחנתי מה תהיה תגובתו ותגובתו הייתה: בלבול מוחלט,וגם:
"אני נחנק" אמר בקול צרוד.
"אה,כן סליחה,מצטערת על זה,פשוט מאוד מאוד התגעגעתי אלייך ולא יכולתי לעצור את עצמי מלחבק אותך." אמרתי לו בקול שובב.
"טוב,זה בסדר
גם אני התגעגעתי אלייך מאוד" הוא אמר ונשק לי על הלחי שלי.
"האם אני יכול להתקלח,כי פשוט ממש,אבל ממש חם לי" הוא דיבר אליי ואני לא הקשבתי כי הייתי עסוקה בלבהות בתיק שלו.
"אהה,כן,כן,מה שתגיד" אמרתי לו והוא עלה למעלה במעלה המדרגות,אחרי שהוא עלה נגשתי אל התיק וראיתי מסמך לבן,פתחתי אותו והקראתי אותו לעצמי(כמובן לא בקול).
" תאריך: 01\12
לרוי הנכבד,
אני מתכבד להזמין אותך פרטית,להיות סוכן שלי.
בשביל זה אני צריך שתעקוב אחרי ילדה ששמה הוא :'ניטה',
ותעמיד פנים כיאילו שאתה חבר שלה,תעזור לה,אבל ברגע שתגלה סימן לכך שהיא איקו,אז אתה תחויב להביא אותה למעבדה ולערוך עליה ניסויים אם היא באמת מסוגלת לעשות את זה ואם זה לא סתם חיקוי עלוב.
אני מזכיר לך,שאני לא מזמין אותך,אלה אני מחייב אותך להשתתף במשימה הזאת,אם תנסה אפילו להתנגד,אני אדאג למצוא אותך,אז תבוא אליי,במפגש הפונים בשעה שמונה בערב"
קראתי את המכתב והייתי בשוק.

אני לא מאמינה לזה!,רוי רוצה לערוך עליי ניסויים או מה?.
שאלתי את עצמי בתקווה לתשובה אבל אף אחד לא ענה,
כעבור עשר דקות רוי יצא מהמקלחת לבוש.
"צא מהבית שלי ברגע זה!" צעקתי עליו כשדמעות אימו לפרוץ.
"מה?ניטה משהוא קרא?" הוא שאל אותי במבט תמים,
"הרבה קרא! למה? למה דווקא האיש הכי קרוב שלי יחליט לעשות לי את זה?!" שאלתי אותו בצרחה,ו…זהו,הדמעות פרצו והתחלתי לבכות.
"תרגעי ניטה,מה כבר קרה?" הוא שאל אותי במבט תוהה.
"מה קרה מה קרה מה קרה?,אתה יודע מה קרה,אתה עובד בשביל מישהוא ואחר כך אתה מתכוון לערוך עליי ניסויים אם תגלה שאני איקו!"אמרתי על סף שיברון.
"ניטה,תירגעי,אני באמת רציתי לעשות את זה,אבל…" הוא לא סיים להגיד ואני צרחתי עליו.
"אז אתה מההתחלה רצית לתת אותי למישהוא הזה,אתה יודע מה?! צא מהבית שלי לפני שאני אקרא למשטרה!" אמרתי לו והצבעתי לכיוון הדלת כשדמעות זורמות במורד הלחיים שלי.
"אבל ניטה" הוא אמר.
"צא!,ואני לא רוצה להראות אותך יותר לעולם!" אמרתי הוא יצא בהרמת ידיים וסגרתי את הדלת אחרי שהוא יצא.
התחלתי לבכות בקול רם שהיה דומה ליבבה,'
אני יותר לא רוצה לראות אותו! הוא …הוא,' אמרתי לעצמי והתקדמתי לעבר הספה,נשכבתי עליה והרגשתי איך הדמעות שלי נגמרות ונרגעות.