התנהגות מוזרה

ביום רביעי היתה השמש הסתווית חמה ומחממת.
לפנות ערב נפתחו ארובות השמים וגשם זלעפות ניתך ארצה .
העוברים והשבים התהלכו בתוך השלוליות האימתניות שהתהוו לפתע פתאם. למעטים היו מטריות והרוב קיפצו במעברי החציה כמו חיות גדולות ורטובות. המיטריה שהיתה לי, נשברה מהרוח וזרקתי אותה לפח בפינת הרחוב.המשכתי ללכת בזהירות, משתדלת להרטב כמה שפחות, מה שהיה כמובן בלתי אפשרי. הגעתי למסוף הרכבת .
התיק היה רטוב כולו . כמוני.
המאבטח הסתכל עלי ברחמים והציץ בתיק הנוטף מים . היה קר. מאד .החולצה השחורה שלבשתי נדבקה לעורי והצעיף לצווארי היה כמו חתול שחור שרבץ עלי.
הגעתי לרכבת. היא בדיוק הגיעה . ובאורח פלא … הכפור היה לעילא ולעילא .בחודשי הקיץ משיב רוח ומרענן.אבל עכשיו כשרוב האנשים עלו רטובים ומצטמררים מקור ,הרעיון היה הזוי לגמרי.
איש הרכבת שעבר שם במקרה ראה את האנשים שיושבים קפואים על המושבים הרטובים. פניתי אליו בדחילו וברחימו אם יש בכוחו להפחית קצת מהכפור. ואכן הסכים מיד ובא לציון גואל. תמיד ידעתי כשמדברים שומעים. וזה שאני אחשוב על זה ולא אבקש , ההפסד כולו שלי.
ואז הגיע הכרטיסן. עם המכשיר לבדיקת הכרטיסים.
האנשים העייפים ,פשפשו בתיקי היד שלהם או בכיסם, ומסרו לכרטיסן את הכרטיס.
באחד המושבים , בפינה ,ישב בחור עם אזניות. הוא לא מסר את כרטיסו.
הפקח חזר ואמר לו לתת את הכרטיס. הבחור אמר שהוא לא שמע כי היה עם אזניות על אזניו,את הדברים האלה אמר במבטא ערבי כבד ועילג.הוא מסר את הכרטיס בטינה בוטה.והתלונן על הכרטיסן שעמד על זה שיגיש לו את הכרטיס.
אפשר היה לחוש בהתנהגות החריגה של אותו הבחור.כאילו הוא מנסה להתחמק מהגשת הכרטיס. כי אולי בכלל אין לו. אבל האמת שמה שאני ראיתי היה שהוא ממש חיפש להתעמת עם איש הרכבת נוכח שאר הנוסעים.
אלו ימים כבדים של חמש מאות רקטות שנורו לעבר עוטף עזה . נראה כאילו ידו של החמאס על העליונה. ואז סוג שלא אזרחים בודקים את החבל… שהרי לפי דעתם ידם על העליונה .אבל אף אחד לא אמר דבר . ולא נכנס לעימות הזה .האנשים המשיכו להתכרבל במעיליהם (למי שהיה) והרכבת המשיכה לטוס על הפסים.