טלי
"חג פורים! חג פורים! חג גדול ליהודים!" קראו כולם, שרו בשמחה. רק טלי יושבת בצד, כותבת דברים. היא סידרה את המשקפיים העגולים שעל פניה, הידקה את הקוקו העלוב שהייה בשערה, ולפעמים נותנת מבטים לעבר דני. דני לא מעז אפילו להסתכל בפניה. שאלתי אותה: "למה את לא מצטרפת?" "א-אני? אני…" היא גמגמה. "דברי כבר!" אמרתי בעצבים. היא המשיכה לגמגם. אמרתי בכעס: "לא רוצה?! לא צריך!" היא הלכה.
-באותו הלילה!-
"רוני?" שאל קול. התעוררתי בבהלה. ראיתי פיה זוהרת בצבע כחול בהיר. היא אמרה: "מה, מעולם לא ראית פיה? קומי מהמיטה, לא מכובד לארח ככה אורחים!" קמתי מהמיטה מהר. היא הניפה מעליי את שרביט הקסם, וניצוצות עפו ממנו. "היי! לא, יש לי מבחן בחשבון מחר! אני צריכה לישון!" אמרתי, וכבר נעלמנו. היינו מחוץ לצריף עץ. האור מהחלון היחיד היה מעומעם. שאלתי אותה: "איפה אנחנו בשעה הזו של הלילה?!" "תדברי כמו שצריך!" היא נזפה בי. אמרתי לה: "אוף…." היא פתחה את הדלת. אף אחד לא שם לב שנכנסנו. טלי ישבה על יד השולחן הרעוע, על שרפרף מעץ קטן. היא גילפה פסלונים חמודים מעץ. "אבא… סיימתי." היא אמרה. אבא שלה שכב על מזרן עלוב על הרצפה. הוא אמר: "טוב… בואי לישון, חמודה." טלי כיבתה את האור, ונשכבה על המזרן לצד אבא שלה. על הקיר הייתה תמונה של אישה יפה. שמעתי את טלי ממלמלת: "אמא… בבקשה תחזרי מהבית בשמיים…" "הנה קצת רקע על העבר של טלי." אמרה הפיה. היינו פתאום בספרייה על ענן. הפיה ואני הסתובבנו בין הספרים. ראיתי את הספר שלי… ואז הגענו אל טלי. הפיה אמרה: "שבי ותקשיבי." התיישבנו על כיסאות, והיא החלה לקרוא: "בשנת 2008, כשטלי הייתה בת 6, אמה חלתה במחלה קשה. בגלל שלא היה כסף לטיפול, אביה של טלי החל להתעוור. הוא איבד את היכולת לשלוט ברגליו ולאחר מכן בידיו, ולאחר שנה אמה של טלי נפטרה. טלי נאלצה לטפל באביה, ולמען הרווחת כסף היא מגלפת פסלוני עץ ומוכרת אותם, מכינה סבונים ריחנים למכירה וכו'. טלי עכשיו כבר לא אוכלת כמו שצריך, פעם בשבוע היא אוכלת תפוח ובימי השבוע היא אוכלת לחם יבש." הייתי עצובה. אמרתי: "אני הולכת לטפל בה עכשיו כמו שצריך." הפיה החזירה אותי לביתי. ישנתי. התעוררתי לפנות בוקר, התקשרתי לעמותה כלשהי שהייתה פעילה. הם שמעו את הסיפור. הכנתי מהר אוכל, דברים רגילים כמו לחמנייה מלאה בממרח שוקולד, הכנסתי גם מתוקים, ושמתי את הכל בסלסילה. מהר שמתי שכמייה, ויצאתי אל הצריף. "באה!" שמעתי את קולה העצוב של טלי. היא פתחה את הדלת, ושאלה: "ר-רוני??" "באתי פה בשבילך!" אמרתי ונכנסתי. אמרתי: "היי, אדוני." הוא אמר: "כמה נחמד שחברות באות לבית………" אמרתי לה: "אני הבאתי לכם אוכל! כריכים ומתוקים. מגיע לכם קצת יותר." טלי הייתה מופתעת. היא פתחה את הסלסילה, וראתה כריך. היא אכלה ביס, ואמרה: "מה זה? אני…" "שוקולד." עניתי בחיוך. אני חייבת לעזור לאנשים, זאת המטרה של פורים… אני לא הייתי צריכה להתאכזר אליה. כל יום אבוא לעזור לה.
תגובות (0)