התהליך-חלק א׳

עדיין קשה לי להאמין.
אפילו שאני יושבת וחושבת על זה שוב ושוב אני מתקשה להבין.
אני יודעת שזה קרה לי ועוד לא ממש החלטתי אם הייתי רוצה להחזיר את הדברים לאחור, אני לא יודעת אם אני מתחרטת לגמרי שזה קרה לי.
אז נכון שהיו ימים שלגמרי התכחשתי לזה אבל אז זאת הייתה תקופה יותר טובה, כזאת שבה לא יודעים את האמת.
אבל מצד שני אי אפשר לחיות בעיוורון ולא להיות מודע לעצמך.
פעם שמעתי משפט שאמר שהדברים שאתה הכי לא מצפה שיקרו לך קורים, דווקא לך.
אז איך הכול התחיל?
האמת שאני לא יודעת. בזמן שאני כותבת את הסיפור הזה לא עולה שום סיבה לאיך זה התחיל .
כלומר, ברוב הסיפורים האלה מישהו גרם לך לעשות את זה, משהו קרה!
אבל החיים הם לא סיפור, למרות שהם צריכים להיות.
טוב, אני מניחה שקרו כמה דברים שהשפיעו עליי וכול הלחץ הזה…
אבל בחלומות הכי פרועים לא דמיינתי שאני אהיה אנורקסית.
אני חושבת שלפניי זה לא היו לי שום בעיות בנוגע למשקל ואפילו להפך הייתי סוג של ספורטאית. כלומר, לא היה לי ביטחון עצמי מי יודע מה, הייתי לפעמים ביישנית ושלא לדבר על המריבות עם שלי השיער…
יש לי זיכרון חזק שקרה לי לפני ״התהליך״ שאני מדברת עם מישהי מהכיתה שלי והיא אומרת לי ששי לה כפלים בבטן. הייתי מאושרת עם עצמי, אוהבת את עצמי, אוהבת את עצמי וחשוב לי לציין שבכלל לא היה לי ביטחון עצמי גבוה, בכלל לא. עברתי לפני זה תקופה קשה שבה היה לי קשה להרים קצת את הביטחון העצמי שלי. עברתי הרבה דברים שאותם אשאיר לזמן אחר.
בקיצור, היא ראתה שלא הזדהתי עם מה שהיא מרגישה ושאלה אותי בנימה עוקצנית ומגעילה :״למה את אוהבת את איך שאת נראית ?״ ולא היה אפילו מקום לחשוב שזה בצחוק השפלתי את מבטי , לא יודעת מה לומר. והיא לא הפסיקה וראתה שאני מעורערת עם עצמי, אז הוסיפה משפט כדי לקרוע את הלב שלי בסכין
״ וואו קשה לי להאמין שאת בסדר עם עצמך״
חייכה חיוך קטן והלכה. הרגשתי כמו מגדל קלפים שמתמוטט בשנייה.
ואז התחלתי להשים לב .
להשים לב לכול חברה , אחות , מכרה מה המשקל שלהם.
כשהייתי צופה בסרטים לא הייתי מסתכלת על הסרט עצמו אלא על השחקנית, כמה שהיא רזה ואיך שאר השחקניות רזות כמוה, איך בכול פרסומת יש רק בנות רזות , בכול מקום רק הם נחשבות.
התחלתי להסתכל במראה באובססיביות, למדוד את היקף הגוף שלי, לחפש באינטרנט שיטות איך להקיא, הייתי משננת שעות את הקלוריות שיש בכול מאכל, מחשבת את הקלוריות שאכלתי בכל יום.
ובימים שהייתי אוכלת ״יותר מדי״ הייתי בוכה ומנסה להקיא.
הקלוריות הפכו להיות חלק מרכזי בחיי.