השעות השחורות של הלילה

כשאמרת לי שתהיה כאן תמיד, לא האמנתי לך. ואתה נעלבת, ואני הצטערתי. אבל יותר מידי אמרו לי שהם יהיו לידי גם בשעות הקטנות של הלילה, וברחו כי זה היה בשבילם יותר מידי.
אתה ליטפת כל צלקת שהייתה לי על הגוף, וגם בנפש. וזה כאב. ואני יודעת שלא התכוונת להכאיב, ורצית לרפא את הפצעים, אבל כל ליטוף הרגיש לי כמו כוויה, ועוד צלקת נוצרה, ואחריה עוד אחת. ועוד.
והעפת את כל הכדורים שהחבאתי במגירות. כשהיית לידי בשעות הקטנות של הלילה. כנראה הצלחתי לנמנם בין סיוט לסיוט, כשחיבקת אותי ונשקת למצח הרטוב שלי. כי כשהתעוררתי בבוקר ואתה הלכת לישון, לא מצאתי שום כדור צבעוני אחד.
ובדקת שאני אוכלת ארוחות מלאות ומשביעות, ולא התכוונת לגרום לי להפסיד אפילו אחת. וכשצרחתי שבגללך הרווח ברגליים שלי קטן אתה בכית, ואני בכיתי גם. והחזקת לי את היד ואמרת שאתה זה שממלא לי את הרווח שבלב, וזה הגיוני שזו תופעת הלוואי.
אבל בסוף איבדתי שליטה וגם אתה. בסוף השבוע קניתי חבילת כדורים חדשה, והיום אתה לא הגעת למרות שהיית אמור להגיע, כי עכשיו אני מאמינה לך, זה מה שרצית, לא? וגם אני הבטחתי להפסיק אבל ההסכם נשבר, וגם הלב שלי. והרווח ברגליים חזר, כי זו תופעת הלוואי על הרווח שיש בלב.
אתה אמור להיות כאן, לחבק אותי חזק, בשעות הקטנות של הלילה כדי שלא אברח אל תוך הסיוטים שלי, אבל אני שתיתי את כל הכדורים שבחבילה ואני אמורה להיות מתה.
אתה זה שברחת מהסיוט הגדול שלך, שהוא אני. וכנראה שהכדורים מתחילים להשפיע, כי אני שוב מדמיינת אותך, צבעוני בין החלומות השחורים שלי.