השנה היא 1961 חלק ב

"אהההה, טוב די! באלי כבר לבכות מלחיץ כאן ומפחיד וזה סיפור כואב ו…" – נבלעה כאילו לשונה.
"זה הסקופ!, אתה מבין זה אומר?!" וכבר הדמעות שלה נפסקו.
"אפשר להכין פרסומת וכולם יהיו במתח עד לפרק עצמו ואנחנו נעלה דרגה ונקבל הון!"
כבר צעקה מרוב אושר.
"הפעם אני לא מבין אותך!" – הטיף לה מוסר דאק. "מדובר פה על ילד שמת, נשרף בשריפה מכוונת – וזה מה שאכפת לך? ההון?!" אמר דאק בזלזול שכבר מבחינתו ג'יימי לא נראתה כה גיבורה כפי שנראתה מההתחלה…
"דאקיי","אתה לא מבין נרוויח הון – על הפרק הזה!, הרי אם נפרסם את הסיפור אנחנו בעצם נעביר אותו הלאה – כאילו חסד!" אמרה בקול שגרם להשמע לכוונותיה טובות לב. אך דאק לא נפל בפח – הוא כבר הבין מה אפשר למכור בשביל הפרסום והרייטינג.
"בסדר" התחכם "נצלם את הפרק, השאלה- את יודעת איך יוצאים מפה!" צעק.
"ודאי, מאיפה שנכנסנו" התחכמה גם כן היא."בוא אחריי, אוביל אותך אל כיוון הפתח-ולרגע ראה דאק כאילו באופק מער לפתח את הכסף, ולרג עברה לו צמרמורת בבטן, הוא זה שהפיק את הלקח הרגע והבין מה התמודדים בסדרה עוברים.., כמובן שהזדהה איתם אבל בכל זאת הלך אחרי ג'יימי אל כיוון פתח היציאה.לפתע, מצאו את עצמם דאק וג'יימי במקום שונה לחלוטין. ג'יימי מידחששה:"יכול להיות חזרנו בזמן?!" עם פרצוף מבוהל."מה פתאום! אין מצב, מה בערוץ הקניות את יכולה להזמין הובלה לתקופה אחרת?לא! כנראה לא שמנו לב והתקדמנו יותר מידי, דבר ראשון-בואי ננסה להבין איפה אנחנו נמצאים…"'.
דאק הצליח להרגיע את ג'יימי, בחוץ היה שלט: לינקולין סקול
ליד היה באותיות בינוניות כתוב – משנת 1960, על פי המבנה היה אפשר להבין שזהו תיכון ולא יסודי.
במדרגות דיברו ג'יימי ודאק על הסיפור של ג'ק ואז נשמע צליל
פססס, פססס
"מה זה?" שאל דאק.
ולפתע ראה שרת זקן שכופף א האצבע בקושי וסימן באיטיות בואו אחריי.
"אוחח הנה עוד סיבה לג'יימי לפרוץ בבכי" חשב לעצמו דאק.
לאחר מכן נכנסו הם לארון השרתים
"מה הקשר שלכם לג'ק מקרגן?" שאל בכעס.
"אנחנו מצלמים תכנית חדשה.." התחילה להסביר ג'יימי.
"המעקב" הוסיף דאק לדבריה
"בתכנית אנו עוקבים אחר סיפורים אישיים ובאנו לצלם אצל משפחת שוורץ ושמנו לב למחברת"
"יומן" אמרה ג'יימי "היומן של ג'ק.."
"לפני שאתם שואלים על הסיפור, ג'ק לא נשרף".
לרגע השתררה דממה
השרת חזר אחורה בזמן במחשבות והיה אפשר לראות את זה
"הייתי כאן תלמיד. ג'ק היה תלמיד מחונן שלומד טוב. המורים ראו בו כדוגמה אישית להצטיינות בלמידה והטיפו מוסר כאשר השתמשו בג'ק. זה בעצם מה שגרם לשנאה של ג'ק. ג'ק ידע על מקרים שילדים התעללו באחרים והקדים את הבריונים ועשה להם תעלול.
הם נורא כעסו ותכננו כבר להפתר אכשהו ממנו כי הם ידעו שהוא לא יפתר מעצמו. שמעתי את התכנית – בערב הנשף הם היו אמורים להכניס אותו לתוך מחסן הציוד של המורה לספורט והיו אמורים לשרוף אותו. אני שמעתי על כך וסיפרתי מיד לג'ק – יום לפני הנשף הכנתי תעלה במחסן ככה שג'ק יוכל לעבור. בערב הנשף זה קרה- גם ג'ק שהיה מוכן נתקף בפחד והמון חששות ולמרות שידע שינצל צעק הצילו הצילו כדי יאמינו לו כאילו שהוא נקלע לצרה. לאחר מכן הוציאו גפרורים ותוך כדי שכל אחד שם גפרור ליד הרשת הטיפו לו מוסרים: תלמד לא להתעסק! עאלק דוגמה טובה! ירגע ומהר והרבה יותר גרועות- ג'ק שנבהל מרעש הפצפוצים של הגפרורים שהתלקחו מהרשת חיכה שילכו – ואז החגיגה התחילה.
האש התלקחה מהר ומהר וג'ק שהיה קרוב מאוד לאש הרגיש חום רותח על גופו האש החניק אותו וזה השפיע על מציאת המקום לפתע דרך ג'ק במקום מסוים ונפל- זו הייתה התעלה.
ג'ק עבר לקנדה-איפה שלא שמעו על מותו, התחיל חיים חדשים, התחתן ונהיה גם אבא.
עכשיו אתם, אני יודע שאתם עושים הכל בשביל את הרייטינג" הסביר וגרם להרגשה של אי נוחות גם לדאק וגם לג'יימי "אבל את הסיפור הזה – אתם לא מפרסמים, הבנתם?!" צרח.
טוב – הנהנו דאק וג'יימי בראש
******
דאק וג'יימי חזרו אל בית משפחת שוורץ. הם ביקשו במיוחד להעביר את הצילומים למחר בכדי להתאושש מהיום שעבר עליהם.
"מי ידע שלסיפורים כאלה יש סוף טוב.." אמר דאק
"כן אה" ענתה לו ג'יימי…