השכחה היא זכותנו

כולם אומרים על כול פיגוע לא נשכח ביום השואה אומרים לא נשכח ולא נסלח אפילו בספורט אומרים שהמלך היה בלתי נשכח אבל לפעמיים אנכנו כן רוצים לשכוח מקבלים את השכחה לפעמים כתרופה לפעמים כמגן ואפילו כקרש אצלה להיאחז בו בשיטפון של עצב וכאב

רק השכיחה מרפאת אמר לי פעם איש חכם, לא ידעתי כמה הוא צודק עד שטעיתי עד שאבדתי בטעות את היקר לי מכול רק אז הבנתי כמה אני רוצה בה כמה אני רוצה לשכוח להיות מסוגל להמשיך קדימה בלי שאצטרך כול הזמן להסתכל אחורה לראות אולי נשאר משהו מאז בלי לחיות בצל של העבר שרק חשכה הוא נותן אני רק רוצה להמשיך אלה אבל בינתיים אני לא יכול כי אני תמיד חושב מה אם….

אבל הזמן לאט כאילו להכעיס אבל הוא עבר והכאב נחלש נכון הוא לא נעלם הוא עדין שם אני חושש שתמיד הוא יהיה שם אבל עכשיו אני יכול להסתכל לראות שנכון שהיה לי טוב ונכון שמחתי אבל היא הייתה רוצה שאני אמשיך אלה ולא ידרוך באותה נקודה שאני אתקדם ואצליח ואולי אמצה תחליף אבל זה עדיין כואב
אולי כי הכאב עדיין שם איפשהו בתוך הלב שלי רק אצלי כנראה הוא נשאר, לאחרים אני חושב שהוא נמוג כי הם המשיכו בחיים בלי שינוי ורק אני לא מצליח להרים את הראש

אבל הזמן עובר והכאב נעלם ואת מקומו תופס הרצון למצוא מקום שבו ההיה סוף סוף שוב מאושר והדרך בהתחלה קשה מלאת זכרונות מרים וקשים אבל עם הזמן גם הם מתמעטים עד שנגמרים וכך לאט לאט אני מצליח לרוממם את עצמי מתוך חיסרון אל האושר

ושוב הזמן עובר אבל עכשיו זה נראה כאילו הוא ממהר לא נותן לי לתפוס את הרגע עד שאני סוף סוף שוב מאושר ומלא בשמחה רק אז הוא נזכר לרוץ אבל עכשיו אני יודע את האושר שלי שום דבר לא יהרוס נכון הדרך קשה ולא סלולה אבל היא תמיד טובה כשאת פה לצידי.

=)