דורית- השיחה שלי ושל אבא, ודגנית מחליטה להצטרף.

אני ואבא ישבנו אחד מול השני. בהתחלה שתקנו. אבל אז אבא אמר את המילה הראשונה:
"דורית, אני מבקש, בפעם הבאה שעידן בא תתני לי לדבר איתו."
"אבא אתה יודע שאם אתה מדבר איתו זה לא נגמר טוב."
"סליחה? את חושבת שאני מטומטם?"
"לא אמרתי את זה. כל מה שאני רוצה שאתה לא תגיד לו משהו שקשור לחתונה איתי, כי הוא אפילו לא חבר שלי."
"חייבים לדבר על זה מתי שהוא."
"לא אבא! אני והוא עדיין צעירים מאוד, אתה סתם פרנואיד לגבי כל דבר."
"די דורית, אני לא הולך להתווכח איתך על זה. אני הולך לדבר איתו ברגע שאני אפגוש אותו."
"אבא די, זה לא התפקיד שלך לדבר איתו על דברים כאלה."
"אני אביך!! יש לי זכות לדבר אם נערים ונערות שאת מסתובבת איתם על מה שאני רוצה!!!"
אבא ממש התעצבן באותו משפט.
אז אחרי זה סתם ישבנו ונעצנו מבטים אחד בשני.
ואז דגנית חזרה הביתה. ולצערי, היא החליטה להשתתף בשיחה.
"מה קורה חבריה?"
"כלום." אמרתי.
"דגניתי, זה עניין לא סגור ביני ובין דורית."
"אני מבינה, אז אני אלך."
"לא! את לא חייבת ללכת, אני דווקא אשמח שתשתתפי בשיחה. את חלק מהמשפחה ויש לך זכות להשתתף בשיחות והחלטות חשובות."
לא אבא! למה אמרת את זה!
" האמת שאני רוצה לפתוח נושא.." דגנית אמרה.
"כן דגנית איזה נושא?" אבא ענה.
ומה אם הנושא שקשור אליי? עכשיו הוא בצד?
אז החלטתי לפתוח את הפה: "סליחה, ומה עם הנושא שהיה קשור אליי ולעידן?"
"נחזור אליו מאוחר יותר." אבא אמר בתקיפות.
כעסתי אבל התאפקתי.
"אבי, אתה יודע, עוד מעט אנחנו נתחתן נכון?"
"נכון יקירה."
"חשבתי לעצמי, ודרך אגב אני מאוד שמחה שדורית פה כדי לשמוע את זה."
"כן מה חשבת דגנית?"
"אני רוצה להביא ילד לעולם."
היינו בשוק. אני הייתי בשוק.
אח קטן מדגנית? איכ.