הרקדנית

כאב חד. רגל מונפת באוויר. קצוות שיער סוררת אינה מפריעה ולו לקצת. המוזיקה מתחזקת ואיתה בוער הכאב. כפות הרגליים עולות באש. הירכים זועקות לרחמים. הלב מאיים לפרוץ החוצה.

היא מתעלמת מהכאב ומניעה את גופה במלוא המרץ. רוקדת לצלילי שיר הפרידה. חושבת על פרידתה שלה. מהחשובים לה. האלו שאהבתם חינם. אבל רצונותיהם שונים משלה.

נעמדת על קצות האצבעות. כמו קוראת לשמים לקחת אותה. את הכאב. הפיזי. הנפשי.
היא נופלת אל הארץ בזעקת כאב. לא מוכנה לוותר. לא יכולה להמשיך יותר. מולה עולות התמונות. התמונות מאותה פרידה נוראית. פרידה בלתי נמנעת.

קולות. קולות משפחתה. תגובתם לדבריה. רצונה. מחאתם. הביקורת. 'מה בנוגע לעבודה?' הם אמרו. 'בזבוז של זמן.'

הם טועים. אף אחד לא יקח את אהבתה לריקוד. היא תילחם בדיבורים ובתגובות. היא לא תשוב לשם.

נאבקת בגופה הדואב ונפשה העייפה. היא הרימה עצמה מהרצפה הקרה. נעמדת איתנה וחזקה. המוזיקה בינתיים התחלפה.

בעדינות של רקדנית הניפה ידיה מעלה. דורכת ברצפה ברכות שלא תיאמן. מסתובבת בקלילות כמו מרחפת. זזה כמו מתוך טראנס. לא מסוגלת להפסיק. להרגיש. לראות.

אלפים הגיעו. לראות אותה. הרקדנית. כיצד מניעה את גופה. כל תנועה במקומה. כל הנפת רגל משלימה את הצעד. היד המורמת לשמים סוגרת את הריקוד. מחיאות כפיים. מחיאות הכפיים כל כך חזקות. חסרות משמעות כשאינן באות מהידים הנכונות. אותם הידים.