הרי את מקודשת לי- פרק 6

כשחזרתי הביתה, אני בדקתי שאף אחד לא בבית, וכאשר הבנתי שאף אחד לא בבית, צרחתי. אני צרחתי כי לא יכולתי להחזיק את כל העולם בשתי ידיי, צרחתי כי לא יכולתי להתמודד עם הבעיות של כולם.
כנראה טלי בדיוק נכנסה דרך השער אז היא רצה לבית ונכנסה בלי לדפוק, היא תפסה אותי בחוזקה.
"אורית! אורית! מה נסגר איתך?! תרגעי." היא אמרה לי כמו אחות גדולה.
"אני לא יכולה יותר! אני לא יכולה! כל הלחץ הזה, אני לא מסוגלת יותר!" התבכיינתי לה כמו תינוקת, אבל זה היה משחרר ונעים.
"יהיה בסדר אורית, הכל מסתדר בסופו של דבר." היא דיברה ברוגע אליי. אז סיפרתי לה מה קרה כדי שהיא תבין את חומרת המצב: "ענבר בהריון טלי! היא בהריון! אני לא יודעת מה לעשות, וביקשתי מאמא שלי עזרה והיא לא מוכנה לעזור לי, ואבי לא רוצה להיות בקשר עם ענבר בגלל זה… אין לי מושג מה לעשות עם עצמי!" המשכתי להתבכיין. לא יכולתי לעצור את עצמי.
"אורית את לא יכולה לטפל בהכל בעצמך. הפעם זה תורה של ענבר לקחת אחריות על מעשיה. זאת אשמתה שהיא וחבר שלה לא השתמשו באמצעי מניעה, זאת אשמתה שהיא עשתה סקס בכלל לפני הגיל המתאים." היא הסבירה לי כמו מורה. היא הרגיעה אותי מאוד, והפסקתי לבכות. היא החמיאה לי על כך: "כל הכבוד אורית, את מתמודדת עם דברים שלא פשוטים. ואת לא בוכה לעיתים קרובות. ואם את כבר בוכה, את מתגברת מהר."

אבי חזר מוקדם מהעבודה, והוא נראה בשוק מוחלט. אז אני הלכתי אליו כי הייתי מודאגת: "אבי מה קרה???" הוא עצם את העיניים ונשם נשימה עמוקה. זה כבר לא היה סימן טוב בעייני.
"אני פוטרתי מהעבודה."
הוא אמר בצער רב, כנראה אני לא בדיוק הגבתי בצורה הכי מתאימה לרגע, אבל הייתי גם בהלם: "אתה מה?!!! אנחנו לא יכולים להרשות את זה לעצמנו עכשיו! אין לי עבודה גם, אז איך… איך… נתקיים?!!" צעקתי עליו.
מזל שסיימתי לצעוק בזמן, כי בדיוק שיר ואליה נכנסו בדלת. אליה שאלה: "מה קורה אמא אבא?"
"הכל בסדר מתוקה. אולי היום תלכו לשחק כמה זמן בגן השעשועים ממול, מה דעתכן על זה?" הצעתי. כי אני רציתי לדבר על הנושא של הפיטורים עם אבי, ולפי דעתי זה לא טוב שהילדות ישמעו את זה.
"אבל אמא, יש לי שיעורים. ואת תמיד רוצה שאני אעשה אותם בזמן. מה קרה?" אליה שאלה. האמת שהיא צודקת…
"אמרתי לך שהכל בסדר. אבל פשוט בגלל ששתיכן התנהגתן בצורה מצוינת בזמן האחרון, אז מגיע לכן יום נטול שיעורי בית." אמרתי. האמת שזה לא נכון ממש. אבל לא הייתה לי ברירה, הייתי חייבת לשקר.
"יש אמא! תודה!" שתיהן אמרו ביחד. ורצו החוצה.
אחרי שהן יצאו, הסתובבתי אל אבי, ואמרתי לו:
"לך להתקלח, ואחר כך יש לנו עניין לדסקס עליו אברהם."