הרי את מקודשת לי- פרק 4

"מה?!" אני ואבי צעקנו ביחד.
"אני מצטערת! אני כל כך מצטערת!" היא צעקה תוך כדי בכי.
"הבת שלי עשתה סקס לפני גיל 18?!" אבי צרח. באמת אבי? זה מה שמעניין אותך עכשיו?
"אבל אבא…" היא נחנקה כמעט, אז אני עצרתי אותה ודיברתי ברוגע:
"ששששששש, תרגעי ענבר. אין שום טעם להתעצבן על זה עכשיו. יש לי רק שני שאלות לשאול אותך, האם דין יודע והאם את יודעת מה את הולכת לעשות עם התינוק?"
"אהה, דין יודע וקבענו שנספר להורים שלנו היום, ואני לא יודעת מה לעשות איתו.. אוי זה כל כך מבלבל.."
"ברור שזה מבלבל ענבר! את עושה סקס בלי אמצעי מניעה ובום!! תינוק!!!" אבי צרח.
"תרגעו כבר! אנחנו נמצא פיתרון!" אני צעקתי על שניהם, כאילו, די כבר. כמה אפשר להיות פרימיטיביים?

למחרת בבוקר ראיתי שענבר עדיין מתוסכלת, אז הצעתי לה לא ללכת לבית הספר.
וכן, המשכתי את יומי כרגיל, רק עם מחשבות על ענבר.
'מה הולך להיות עכשיו?'
'מה נעשה עם התינוק?'
'ענבר צעירה מכדי להיות אמא, וכך גם דין מלהיות אבא.'
'איך ענבר מרגישה? היא לא משתפת בכלום.'
המחשבות האלה משגעות אותי!
אז החלטתי שאני מנסה את מזלי בלגרום לענבר להיפתח אלי. ולהיפתח רגשית בכלל. דפקתי על הדלת שלה, היא ענתה "כן", ואני נכנסתי.
אחרי שסגרתי את הדלת הייתה דממה. ענבר שכבה על הבטן עם הראש על הידיים. ואני סתם הבטתי בה עם מבט מתוסכל. רק שתדע זה מאוד מתסכל לראות את הבת שלך במצב כזה.
"ענברי? אולי תספרי לי איך את מרגישה? אני יכולה לשבת לידך?"
"בטח, תרגישי בנוח."
התיישבתי לידה ועוד פעם שאלתי: "ענברי, איך את מרגישה?"
"עייפה ומתוסכלת."
"מה המחשבות המתסכלות? את יכולה לספר לי?"
"אני לא יודעת מה לעשות איתו, אני שונאת אותו."
"את מי את שונאת?"
"את התינוק שלי."
הנה, התחלה. צעד קטן בהתקרבות שלנו אחת לשנייה.