הרי את מקודשת לי- פרק 1

זהו. החתונה עברה. אני נשואה! עם הבעל הכי מקסים בעולם, אבי. עכשיו אנחנו בצימר שאבי, החתן שלי, או יותר נכון בעלי, השכיר לירח דבש שלנו. אוי זה כל כך מרגש, אני כל כך ברת מזל. לא כולן זוכות לבעל כמוהו. הלילה, הילד המקסים שלנו הולך להיווצר…

זה מה שחשבתי שהתחתנו. שהייתי בת 22. צעירה ויפה ותמימה.. ומהסקס הזה, נוצר לא ילד מקסים, אלא מכשפה מתבגרת שכל מה שהיא רוצה לעשות כל היום זה להתמזמז עם חבר שלה. אחרי כמה שנים תמימות, נולדה לי הבת השנייה שלי, אליה. ועוד פעם אחרי כמה שנים, עוד בת קטנה. שיר. מאז לא הבאתי עוד ילדים ותודה לאל. היום אני האשה לא הכי צעירה ויפה בעולם, בת 37. ה-40 מתקרב אליי מדי יום. אבי כל היום בעבודה, ואני תקועה בבית כמו מטומטמת. כל השכנות צוחקות עליי, אומרות לי שאני השפחה של בעלי ושאני לא התקדמתי לעולם המודרני ולפמיניסטיות.
הן די צודקות, אני באמת סוג של שפחה לבעלי ולמשפחה שלי.
כל יום שענבר (זאת הגדולה שלי) חוזרת מבית ספר היא נשכבת על המיטה בחדר שלה ולא עושה כלום. וכשאני מבקשת ממנה עזרה בתחזוקת הבית היא אומרת לי שהיא בלחץ מהבגרויות והיא צריכה ללמוד. הא, בולשיט.
כשאליה ושיר חוזרות הביתה, אני זאת שמכינה להן ארוחת צהריים, מסדרת להן את התיק ליום למחרת, ועוזרת להן בשיעורי בית, ואף אחד לא עוזר לי.
יום אחד כשסידרתי לאליה את התיק, הבנתי שאני לא צריכה לעשות את זה. אליה כבר ילדה בת 10! היא כבר לא ילדה קטנה! אז קראת לה: "אליה!!"
היא באה בהליכה הכי עצלנית שראיתי. ואמרה: "אה אימא?"
"את כבר ילדה בת 10, תסדרי את התיק לעצמך."
"אבל אימא זה התפקיד שלך."
"זה כבר לא אמור להיות התפקיד שלי את יודעת."
"אז למה את לא קוראת לשיר ולענבר גם?"
"כי שיר רק בכיתה ב' וענבר כבר מסדרת לעצמה את התיק כבר מכיתה ד'."
"אז מה!"
"רק בואי תנסי שנייה לסדר את התיק!"
לא הייתה לה ברירה. היא באה, וסידרה את התיק דווקא יותר מסודר ויפה מענבר.
"יפה מאוד אליה, זה היה כל כך קשה?"
"לא…"
"את יכולה ללכת." היא הלכה.
אוי כמה שהם גדלים מהר, זה מדהים ההתפתחות של ילדים.