הריון של חמש שנים – חלק א'

הריון של חמש שנים – חלק ראשון

חייב להיזהר במילותיי, כותב אני על דודו ולפתע מרגיש שלמילה הכתובה הולכת להיות בעיה רצינית בפרק זה. בדחילו וריחמו נזהר ובורר את מילותיי, חושב טוב, רוצה להעניק לסיפורו של דודו בכורי את המילים הנכונות, המתאימות, מילים שיעניקו חיים של אושר ועושר לילד המדהים הזה.
הריון של חמש שנים.
הילד כבר בן עשר בתאוריה, או שמה במציאות?, קשה לדעת בלתי אפשרי לנסח, אבל העובדה וההרגשה היא שאכן כן, הילד בן עשר למרות שבתעודת הזהות חמש שנים עוד לא מלאו לו.
השם כבר נקבע מראש, גם הרצון והכמיהה, לימדוני שהריון ממוצע נמשך תשעה חודשים של מצבת ייאוש קבועה וארוכה.
אף אחד לא הכין אותנו לחמש שנים!.
שמענו, קראנו, ידענו שישנם זוגות שקשה להם. אבל לנו?…נו באמת.
להכרה לקח זמן לעקל שנכנסנו אל אותה סטאטיסטיקה ארורה של זוגות שההיריון שלהם ארוך מהמותר. מסלול קרבי מלא של לוחם ועוד שרות קבע לא קצר. תורנויות, דכאונות, שמחות קטנות, תקוות אמיתיות וגם כאלו של שווא, רצון לסיים עוד פרק במסלול הקשה עד בלתי מציאותי ואפשרי.
עובדים על פי ספר החוקים וההוראות שחילק לנו האלוהים, חילקה גם המורה בשנות בית הספר, אז קראו לזה כיצד להימנע מלהביא ילדים לעולם, ועכשיו מרד!, לא מעונינים להקשיב לאותה המורה, רוצים ילד ועכשיו. שם הרי יש לו לאותו ייצור מדהים.
אבל הספר מקולקל, הספר לא קריא, בלוי ומרופט, השטן בכבודו ובעצמו כתב את מילותיו של זה הספר. לך תתמודד עם השטן, גדולים ורבים ניסו, אז מי אנו שנלין או נצליח להמרות את מילותיו ומעשיו של השטן. אותו השטן שמתגלה לנו פעם אחר פעם בחיינו ובכל הזדמנות שכזו הדמות היא שונה, הפרצוף מקבל תווים אחרים, הקול הוא לא אותו הקול, ההתנהגות מוזרה, מבלבלת, לוקח זמן להבין שזה השטן בכבודו ובעצמו שהחליט שההריון יארך חמש שנים ולא דקה אחת קודם. אבל שמבינים אז גם נופלים.
במבט לאחור מצטער אני שלא החלטנו להביאך לעולם מייד לאחר נישואנו, הזכות שיש לי כיום להיות אבא שלך, ההנאה הצרופה מלהתבונן בפנייך היפות ולהתמוגג משכלך החריף והחד, משמחות אותי עד אין קץ מצד אחד, אך מעציבות את נשמתי בשל הידיעה שיכולתי להנות ממך יותר שנים ויותר עידנים.
אז החלטנו, ניסינו, ושוב פעם ניסינו, לא ראינו בכשלונות איזה סימן רע שמבשר על הבאות, פשוט הבנו שישנה סטאטיסטיקה שאין להתעלם ממנה ולבסוף זה יקרה.
זה לא קרה!.