הרהורים דליבא 1
הייתי ילדה קטנה
שוכבת במיטה ולא נרדמת
שומעת את הלב דופק על הכרית
ומחשבה אחת שלא עוצרת
רציתי לקום וללכת עד לקצה הלילה
רציתי לצעוק
רציתי לבכות
רציתי לשנוא אותם
רציתי לחזור למקום שלא קיים..
איכשהוא הגיע הבוקר
אני תמיד שונאת את השעות האלה כשהלילה מתערער עם הזריחה
והכל הופך קריר ולח,
וצריך ללכת לבית ספר
ואיכשהו המילים עוברת לי ליד האוזן
ואיכשהו זה לא נראה כל כך מפחיד לברוח
אז לוקחת את עצמי הכי רחוק ברוח, הכי טוב
להיות לבד
פעם אמרו לי ללמוד מטעויות של אחרים
וחשבתי שזה שטות
אז טעיתי בעצמי, כדי ללמוד את המהות
אין טעם לדבר הרבה, כי יש יותר במעשים
תחיה את החיים שלך, תרפה מאחרים
תגובות (0)