הרגע

הרגע.
הרגע שבו אתה מבין שהדבר שצמוד אליך כל היום בעצם מזיק לך.
הרגע שבו אתה מבין שהטוב הוא בעצם רע במסכה.
הרגע שבו אתה מבין שאיבדת את השפיות, שהתקלקלת ונהרסת. וכל זה הודות למשהו שכל כך צמוד אליך, כאילו הוא איבר מגופך. האמת מכוערת, אין מה לעשות. אך לעולם לא ניתן להתווכח על האמת. אתה מנסה להיזכר איך החיים נראים לפני שכל זה התחיל, אך לא מצליח. כל החיים שלפני, הם זיכרון ישן שלא יחזור. הדבר היחיד שאתה יכול לעשות עכשיו זה להיפטר מהמזיק. ואם לא להיפטר, אז לפחות להתרחק ממנו. כי אין דרך אחרת. הגעת למבוי סתום. או שאתה ממשיך לטמטם ולנוון את המוח שלך, או שתלך בדרך הנכונה. אך הדרך שמכונה "הדרך הטובה" לאו דווקא טובה.
היא מלאה בקשיים, ואיננה קלה כלל. הדרך היחידה לחזור לשפיות היא להילחם במזיק ולא לוותר לעצמך. אתה יותר חזק מהמזיק, אך אינך בטוח בכך. אתה בסך הכל צריך להשקיע מאמץ ולהילחם ביצרים שלך. להרים את העיניים. להילחם במזיק.
ומי זה המזיק הזה בכלל? האייפון שלך.