הקדמה: חייו של סבא
הכל התחיל כשסבא נולד ונשלח לגטו. אבא שלו נשלח למחנה עבודה ותגלו בהמשך מה קרה עם אמו. בגטו הוא היה רק בן 3 ואחותו שהייתה בת 15 באותה תקופה. יום אחד חסידת אומות עולם הצילה אותו ואחר כך הוא עלה לארץ. שם הצטרף לסיירת גולני, מצא את אהובתו והקים משפחה.
איך שרד, ומה קרה איתו תגלו בהמשך.
תגובות (2)
מאיה יקרה (וגם צור היקר),
ברוכים הבאים לאתר הנפלא. אתם מוזמנים להגיב על סיפוריהם של אחרים, וכך נכיר אתכם יותר. כתוצאה מכך, לסיפוריכם יהיו יותר צפיות, ואולי גם יותר תגובות.
בתור 'כריכה אחורית', ההקדמה בסדר גמור. אבל זהו רק המתאבן, שאחריו מגיעה ארוחה מכובדת שמורכבת מכמה מנות. אני רעב.
מספרים יש לכתוב במילים.
דבר חשוב שחסר בתקציר, זו עלילה. לא הוצגה לקוראים שום בעיה שמחכה לפיתרון, שום שאלה, ואפילו לא מטרה.
סבא נולד, הגיע לגטו, הצילו אותו, שרד, עלה, לחם, נישא… בנאלי לחלוטין, ולא מעניין.
השאלה המוצגת לאחר מכן, מפצה במידת מה, אך חסרה את ה'עוקץ' לו היתה מוצגת ללא כל סיפור המסגרת.
המשפט "יום אחד… והקים משפחה" – מיותר. בלעדיו, השאלה הרבה יותר עוצמתית. מצד אחד- בן שלוש בגטו זה לא גן ילדים, ומצד שני- ברור שהוא שרד, הוא הרי סבא.
הפניה אל הקוראים, תוך כדי שבירת 'הקיר הרביעי', לא נכונה בסיפורים מסוג זה. אם מדובר בכתיבה אישית, יומן וכדו' – בסדר. אם מדובר בסיפור קומי – בסדר, גם אם לא כל־כך מקובל. גם בהצגה (שאינה קומית) לא פונים אל הקהל.
אני לא גזען, אני שונא את כולם.
תודה על ההארות!
אנחנו נפרסם סיפורים בהמשך על איך סבא שרד ועבר את השואה.
זאת היתה רק הקדמה למה שיהיה בהמשך.