הצד החיובי

היום קמתי בשעה מאוחרת, זאת למרות שתכננתי לקום מוקדם. יש לי מבחן גדול מחר והכי טוב לי לנצל את שעות הבוקר ללמידה. מיד חלפה בראשי מחשבה: \"איזה יום מבוזבז זה הולך להיות. את בטח לא תנצלי אותו כמו שצריך\". ואז באה מחשבה נוספת שאמרה: \"היום רק התחיל, תני לו הזדמנות, אולי זה יהיה יום מלא בעשייה, כדאי שתתחילי ללמוד עכשיו\" וגם \"הרווחת שעות שינה, לישון זה הרי אחד הדברים שאת הכי אוהבת לעשות\". והמחשבה הזאת, החזירה אותי לספר שקראתי כשהייתי ילדה בת עשר או אחת עשרה. גיבורת הספר הזאת הייתה ילדה (שהייתי אז בת גילה) פוליאנה שמה. פוליאנה הייתה ילדה יתומה משני הוריה שחיה אצל דודתה העשירה והמרשעת. אביה של פוליאנה היה כומר, וכשהייתה ילדה ביקשה בובה כמתנת חג מולד. היא הייתה מאוד מאוכזבת כשבמקום בובה קיבלה קביים. אביה ניסה לעודדה בכך שאמר לה: \"שמחי שאת לא צריכה להשתמש בקביים\". כך לימד אותה אביה את \"משחק השמחה\", בו מחליפים כל מחשבה שלילית במחשבה חיובית. פוליאנה אימצה את המשחק הזה בחייה ואפילו לימדה את כל התושבים שחיו בעיירה שבה גרה דודתה את המשחק ועזרה להם לראות את הטוב בכל דבר.
בתור ילדה הערצתי את פוליאנה ורציתי להיות כמוה. היום שהתבגרתי קצת ועברו השנים, אני נזכרת בפוליאנה ועולה בי המחשבה: האם החשיבה האופטימית היא חשיבה פשטנית מדי, המתעלמת מהדברים הכואבים והעצובים בחיינו ורק \"מצפה\" אותם בוורוד? במקום להכיר בקיומם להתמודד עימם. או האם היא עוזרת לנו להתמודד עם הכאב והעצב והדברים שקורים לנו בחיים וגורמת לנו אם אנו בוחרים לאמץ אותה להחיות חיים מאושרים יותר וטובים יותר? עדיין לא מצאתי תשובה חד משמעית לשאלה זו. בכל אחד מאיתנו יש מן פוליאנה כזאת שמסוגלת לגרום לנו להסתכל על החיים בצורה אופטימית וחיובית יותר. וזאת בחירה של כל אחד אם להקשיב לה.
היום כשנזכרתי בפוליאנה, היום הזה נראה לי, יכול להיות יום טוב ומלא בעשייה-והוא רק התחיל.