הפעם אני אדבר

שוב בחדר טיפולים,
שוב מטפל בעצמי,
שוב מול מטפלת.
הפעם בוגר יותר,
בשל יותר.
פחות שכבות לקלף,
שבעתי ממלחמות.

התשישות משחררת,
מניחה לי להניח,
זהו,
השכינה,
קחי אותי בשתי ידייך.

אני אדבר,
הפעם אני אדבר.
באמת אדבר.
מהלב.

על הילדות,
על המכות,
על המשגיח,
על הדת,
על המין,
על הסמים,
על הרחוב,
על הכאב,
על חאן יונס,
על ילדות שנגדעה מילדים,
על ההבעות הפנים,
סימנים כחולים.

אני משחרר,
הפעם באמת.

אני רוצה לחיות,
לנשום חמצן לריאות ולהעריך,
ולהאריך.
ילדים כבר לא מפחידים אותי,
משפחה כבר לא מפחידה אותי.
אישה שאשים את מבטחי בה, כבר לא מפחידה אותי.
תפיחי בי את נשמתי בחזרה,
אני מוכן לשחרר,
רק קחי אותי,
רק תקחי אותי.
רק תשכיחי ממני,
לעד.