הפינה של אליסון \ פרק 4\ אוטובוס

שלום לכל הקוראים והקוראות. סיפורים1 פרק זה מוקדש לך, על הרעיון שלך לעשות פרק על הנושא אוטובוס. תדעי שאת הראשונה שנותנת לי נושא לכתוב עליו, כבוד! את בטח התייאשת מימני, אז את לא קוראת את זה… אך בכל זאת. נמאס לי להתנצל כל פעם מחדש, אז בואו נסגור את זה כאן ועכשיו, אני מעלה כל חודש פרק כי אין לי זמן. למה? בגלל מילה אחת שבזכותה תבינו אותי מיד, לימודים. אז סליחה וזאת הפעם האחרונה שנדבר על זה.

האם אתם אוהבים אוטובוסים? אני לא מתכוונת לנסיעות, אלא לכלי עצמו? סתם, אני צוחקת. ברור שאני מתכוונת לנסיעות. את האמת זאת שאלה שאף אחד אחר לא שאל, האם אתם אוהבים להיות בתוך קופסת ברזל, עם חלונות שאיש לא יודע איך לפתוח, לדרוך ולשבת על פתקיות תשלום ישנות ולהריח ריח שכולם קוראים לו ריח של אוטובוסים כי יש אותו כמעט בכל אוטובוס ואיש לא יודע מאיפה הוא בא? אני מהמרת על פתחי האוורור… רק מי שנוסע שאוטובוסים יבין את הפרק הזה. מה לעשות? לא לכולם יש רכב פרטי!

הנהג, האיש שיש לו כוח עצום בידיים, שאתם והוא עצמו אפילו לא ידעתם אליו. ברצינות, אני לא מגזימה. טוב אולי קצת… אבל תחשבו על זה, אם הוא מאחר? אם הוא מתעכב? אתם מאחרים ומתעכבים. אם אתם קרובים לתחנה ורצים כדי להספיק להגיע לאוטובוס שכבר בתחנה? אם נגמר לכם הכסף בכרטיס ואין לכם מזומן? רק בידיו יש את ההחלטה אם להכניס אתכם או להמשיך לנסוע ולהשאיר אתכם בתחנה. רק מי שנוסע באוטובוסים מבין עד כמה זה מתסכל לחכות בתחנה כשהאוטובוס היה כל כך קרוב אלייך. כמה זה מעצבן לאחר ולהסביר שהאוטובוס איחר, זה פשוט נשמע כמו תירוץ עלוב. בקיצור תתחילו להעריך את הנהג שלכם.

מהנהג נעבור לנוסעים, אליכם בעצם. את האמת יש כאלה שאני פשוט לא מבינה, בלי להעליב. אני בסך הכל נותנת לכם ביקורת בונה, כדי שתבינו איך זה נראה מהצד. יש את האנשים שדוחפים כדי להגיע ראשונים לנהג ולשלם, מה ההיגיון בזה? אתם בסופו של דבר תגיעו לשם, את זה אני יכולה להבטיח. למה לדחוף? מה כל כך דחוף לכם להיות ראשונים? זאת לא תחרות ותאמינו לי זה נראה נורא. בנוסף יש את אלה שאם הם לא ישבו ליד מישהו שהם מכירים אז הם יעמדו כל הנסיעה. מה כל כך כואב לכם? אתם נפרדים כולה לכמה דקות, לא יותר. תאמינו לי האיש שתשבו לידו לא יינשך אתכם. ואם אתה פשוט נגעלים לשבת ליד אנשים שאתם לא מכירים אז אני נגעלת מימכם…
אין מצב שזה לא קרה לכם! אתם יושבים באוטובוס, נכנסת קשישה ובגלל שאין מקום היא עומדת. עכשיו אין מצב שלא תקומו ותציעו לה את מקומכם, נכון? אני מאוד מקווה שכן, קצת כבוד לקשישים באמת… סליחה, הייתי חייבת להבהיר את זה, בואו נמשיך… אתם קמים ומציעים לה לשבת והיא עונה לך את התשובה הזאת, "לא, זה בסדר, אני יורדת בתחנה הבאה." מה? כבר קמתם קדימה שבי, עכשיו אם תמשיך להתווכח תצא רע לקשישות ואם תגיד בסדר ותשב תצא רע לקשישות, משום שלא קמת לקשישה. אני גם שונאת את אלה ששמים את התיק שלהם על אחד המושבים. אני מבינה שזה יותר נוח אך, אם יש אנשים שאין להם מקום לשבת, מדוע אתם לא מציעים להם לשבת איפה שהתיק שלכם?

שאלה לכל נהגי האוטובוס, למה אתם לא נותנים לצאת מהדלת הקדמית? בעיקר כשיש עומס והאיש קרוב לדלת הקדמית? כשאתם אומרים לו לצאת מהאחורית, אתם בעצם שולחים אותו למשימת התאבדות והמוות שלו יהיה על מצפונכם. ברצינות, למה זה כל כך נורא לצאת מהדלת הקדמית? אם אנשים נכנסים בה אני מבינה אך, אם אין שם אף אחד, מה כבר יקרה? בנוסף, מדוע באמצע נסיעה אתם עוצרים לדבר עם נהג אוטובוס אחר או לקנות בורקס? יש אנשים שדי ממהרים. אם אתם רוצים לדבר אז יש טלפון ומכשיר קשר, אם אתם רוצים לאכול תביאו אוכל מהבית. כמובן שבמקריים חד פעמיים אני יבין אתכם. זהו אף נהג לא ייתן לי לעלות לשום אוטובוס…

בואו נחזור אליכם, הנוסעים. לפעמים אתם לא שמים לב כשמישהו צריך לעבור ופשוט עומדים לו במעבר. תבינו לבד מה לא בסדר בזה. ריכוז אנשים, תתחילו לשים לב לסביבתכם. בבקשה. יתר על כך, יש כאלה שבטוחים שהם נמצאים לבד באוטובוס וכל האוטובוס חייב לשמוע את שיחת הטלפון שלהם. אני אישית הכי שונאת את בני הנוער שמתיישבים מאחורה ומתחילים לצעוק את השיחה שלהם ולצחוק, קיבלתם את הצומת לב של כל האוטובוס, עכשיו אתם מרגישים יותר טוב? תדברו בכייף, אבל למה לצעוק? אני בעצמי בת נוער אז, אני לא סתם שופטת.

בקיצור, נראה לי שבאוטובוס יש כאלה שפשוט מאבדים את השפיות עד שהם יוצאים מימנו. כל אלה שלא מתנהגים ככה באוטובוס, לא דוחפים, לא מדברים בקול כדי שכל האוטובוס ישמע ולא עושים את כל מה שכתבתי כאן, רק שתדעו שיש עוד הרבה דברים מעצבנים שאנשים עושים באוטובוסים, כל הכבוד. אתם הנורמליים שבאנושות. וכל אלה שכן עושים את זה, תמשיכו להיות מי שאתם, כי אתם ההשראה שלי לפינה הזאת. אתם בטח לא מבינים מדוע חצי מהפרק אני שואלת שאלות, אז אני יסביר לכם. זה משום שאני לא מבינה מה ההיגיון בקטעים אלה…