הפחד מהאמת

בעבר חייתי בתקופת רבות, היו תקופות שאתם צאצאי אדם וחווה הייתם מודעים לחיים סביבכם ולסכנות. הייתם מודעים אבל פחדתם, והמוח שלנו שפועל בדרכים הנסתרות עלינו עזר לכם להדחיק את הפחד. כעת אתם הפחד עצמו, התמימות ונאיביות. במרוצת השנים הפכתם את הפחד הזה לאגדות. אינכם רואים? האפלה לא רק שלכם, העולם לא שייך לכם. אינני יכולה להוכיח לכם דבר זה, הזמן הוא עדי ומוכיח חפותי היחיד. בזמן שאני כותבת מילים אלו אני שואלת את עצמי, האם הידע שאני נותנת לכם מגן עליכם או חושף אתכם לאמת הנוראה, אם תבחרו להאמין לי אני מבטיחה לכם אתם לא תראו את העולם יותר בצורה זאת. העולם מגן עליכם מעצמו וכך כל איבר בגוף שלכם יסרב להאמין למילים אלה, אני מפצירה בכם חשבו פעם נוספת אל תקבלו הכל כמובן מאליו. לאלה שיטענו לדוברת שקר אני, אני נשבעת בחיי כל מילה שאכתוב אמת היא. לאלה שיבחרו באמת הטהורה שלי, אספר את סיפורי בלי להסתיר דבר. זמן רב שיקרתי, הסתרתי כדי להגן על סודי, כדי להגן על חיי. אין לי על מה להגן עוד חייתי חיים מלאים וארוכים, אני לא מצטערת על דבר מהם, לא על הרע שגרמתי לאלפי אנשים, לא על הטוב שהצלתי מליונים. רדפתי את החזקים כדי להגן על החלשים. הגנתי על הצדק, האמת, הטוהר על החיים. על דבר אחד אני מצטערת בכל יום, שהייתי חלשה והתאהבתי. אבל גם זה אני מודה לו, על האהבה שלימדה אותי שהלב הוא הדבר הכי חזק בגוף ועל אהובי הצדק רדף אותו וסגר את החשבון, אני מודה לצדק שלא לקח אותי איתו והניח כי אני אדם עם רצונות שרק טעה. אני מודה לאמת שאחרי כל כך הרבה שקרים עדיין טהורה בפי, אני מודה על הטוהר כי אדם אפל הייתי והדבר היחיד שהחזיק אותי מנפילתי הייתה המחשבה שהטוהר שייך לי. אני מודה ליבי שאחרי כל השנים האלה, ואחרי הפיכתי ליצור המקולל והאפל בזמן עדיין נתן לי את הכוח להרגיש. להרגיש את האשמה על פני, את העצב בכל יום ויום מחיי ואת האושר, האושר העילאי המחזיק אותי כל יום על רגליי ומרים אותי מעלה גבוהה מהעננים, ומהשמש לוקח אותי למקום ששייך לאמונותי. במשפט זה אסיים. כל מילה כאן היא אמת, האמת היחידה, האמת שלי.