העצב שקיים בעיניה…!

הבושה , הבכי , העצב, הכעס , היא שומרת אותם בפנים לא מראה ולא מספרת …
הצלקות כבר שם מזמן פיתחו לה מן הרגל שכזה סיפוק אפשר לומר היא שבורה האומנם היא
מכחישה זאת ,אבל היא אחרת היא שונה הבולמיה והחתכים לקחו ממנה הכול… את החיוך,
הצחוק, השמחת חיים. היא שונה עכשיו היא יותר סגורה, ומופנמת, מתבודדת בקיצור…
אי אפשר לעבור לידה ולא להבחין בעצב שקיים בעיניה מן ריקנות כזאת חלל ריק !
היא מסתירה מכולם שקשה לה שהיא מתחילה לוותר ולהרים ידיים, שלא כייף
לה, שהיא לא מרגישה יותר את טעם החיים , ושאם היא תעלם מהעולם הזה היא לא תחסר לאף
אחד… אבל היא טועה ! היא לא רואה את מה שאחרים רואים היא נמשכת אל הצד האפל מחפשת
את הרע באנשים לא מוצאת את עצמה היא אבודה, היא שבורה.
היא מסתבכת בתוך ההמון ולא מוצאת דרך לצאת,
היא מנסה לאחוז ולטפס אך יש משהוא שמושך אותה חזרה האפילה,
היא מנסה לצאת אל האור אבל זה קשה מידי הלב שלה קר ומנוכר יש משהו שעוצר בעדה וזהו אתה הלא נודע ..