העמוד השלישי ביומן המחשבות שלי

מתהלכת ברחוב, הרחוב שקט כל כך , הדבר היחידי שאפשר לשמוע אלה טיפות הגשם החזקות .
אנשים הולכים עם מטריות או ממהרים כדאי לא להירטב . אני הולכת בשקט עם המוזיקה הרועשת לי באוזניים דרך האוזניות , לרגע אחד אני עוצרת את ההליכה . מסתכלת סביב ותוהה לגבי האנשים והגשם .
למה אנשים מפחדים מהגשם ? ,
הרי גשם זה מים ולפי ידיעתי אנחנו מתקלחים עם מים .
מחייכת לעצמי וממשיכה ללכת ובזמן שאני הולכת אני סוגרת את המטרייה ,
חושבת עד כמה החיים הם מצחיקים , הזויים ועצובים בעת ובעונה אחת .
כשקר לנו אנחנו רוצים את השמש ,
אבל כשחם לנו אנחנו רוצים קצת רוח וגשם .
ממשיכה לתהות לעצמי בזמן שאני מתהלכת במורד הרחוב ומורידה גם כן את המעיל ונותנת לגשם לשטוף את כולי
נותנת לו לחדור לי אל תוך העצמות .
הגוף שלי קפוא,
אבל מבפנים בחיים לא הייתי חמה יותר .
הגוף שלי כל כך חם שלא אכפת לו מהגשם , מהרוחות ומהברקים שיש בחוץ .
וכל מה שבא לי לעשות זה להמשיך לשמוע מוזיקה באוזניי ופשוט לרקוד בגשם .
אחרי חשש קצר אני מתלבטת עם לעשות זאת או לא ,
מה אנשים יחשבו עלי ?
יחשבו שאני חולה וצריכה אשפוז פסיכיאטרי דחוף .
ולרגע הבנתי שאנשים ידברו לא משנה מה אני יעשה , תמיד יש מה להגיד .
זה קל להגיד מבלי להקשיב ,
אני פשוט רוקדת לי .
והחיוך שלי בחיים לא היה יותר גדול מזה ,
מרגישה את הגוף שלי בפעם הראשונה שהוא שלי ,
אני מרגישה קשת בענן בלבי ,
אני מרגישה את השמש בנשמה שלי .
ומסתובבת בתוך שלוליות הגשם ,
ולרגע המציאות חוזרת , לרגע אני חושבת שכל זה אמיתי ,
הדברים שהייתי רוצה לעשות ולא עושה ,
הדברים שאני חושבת ולא אומרת.
אני בסך הכל עוד משהיא שמתהלכת לה בגשם עם מטריה ומעיל