העמוד הראשון של יומן המחשבות שלי

התחושה הזאת שאתה מרגיש בתוך מבוך, מסתחרר ליד כל הבלבול והשיגעון . נסחף בתוך מערבולת קטנה שהופכת במהרה להוריקן גדול . לא מבין מאיפה כל האבק והרוחות הגיעו . הראש כבר לא יודע מה לחשוב , הגוף מרגיש חסר תועלת . לא יודע איזה תחושות לחוש , כל כך הרבה רגשות בו זמנית , כך מרגישה סערת רגשות ?, לא יודע עם לבכות או לצחוק . הראש מרגיש כל כך כבד , אבל הכל מרגיש ריק , דף . דף חלק לבן . ופתאום הדף הלבן הזה מתמלא בכל כך הרבה צבעים , שנזרקים בבת אחת , פתאום הכל ורוד ומיד אחר כך אפור קופץ לו .
לבכות או לצחוק ?
לחייך או פשוט להסתכל ?
מה אלה כל הצבעים האלה ? , מה אני מרגיש, על מה אני בוכה ? , על מה יש לי להודות ? , איך אפשר לקום אחרי שהדף כולו התמלא בצבע שחור ? ,
בשביל מה יש לי להמשיך הלאה ?
הלב צורח מבפנים , אבל לא ברור מה הוא צורח .
כבר אין לו כוח לדפוק . הוא כל כך עייף ,
אני רוצה לצעוק די ! , די כבר .
אני רוצה לישון , אני רוצה לנוח . להפסיק לתת לצבעים לרדוף אותי , לקולות ההם לדבר בתוך ראשי. לצאת כבר מהמבוך הזה ,
כבר נמאס לי . כבר נמאס לי הלב שלי כבר צורח ,
תחושות של ריקנות , הלב שלי מרגיש כל כך הרבה רגשות אבל בלי משמעות , בלי יעד . בלי רצון להמשיך הלאה ,
על מה הוא נלחם ? , איזה עוד סיבה יש לו בשביל להישאר ? ,