העלייה לארץ ישראל

בטורקיה נער יהודי,ושמו היה ג'קו.הוא גר בעיר אזמיר והיה בן 17.
הוא היה הבן הבכור במשפחתו,והיו לו שני אחים קטנים: יזאק,שהיה קטן ממנו בשנתיים,ומרקו,שהיה הילד הקטן במשפחה,והיה בן 13.
בבעלות המשפחה היה מפעל לנעליים.המשפחה הייתה מבוססת מבחינה כלכלית,וגרה בבית רחב ידיים.
ג'קו למד בבית ספר מקומי,שבו רוב התלמידים היו מוסלמים.
בשנת 1948,כשקמה מדינת ישראל,החלו גילויי אנטישמיות ליהודים בקרב המוסלמים.
ג'קו ואחיו סבלו מהצקות,רק בגלל שהיותם יהודים.
ג'קו החליט לפעול נגד המצב,והצטרף לתנועת נוער ציונית,שמטרתה לשכנע ולסייע ליהודי הגולה לבוא לארץ ישראל.
המדריכים היו שליחי עלייה מארץ ישראל.
בתנועה הסבירו לג'קו על ארץ ישראל,על הזכויות שלו בארץ,ושיש לארץ צבא שמגן על היהודים.
בעקבות זאת,ג'קו ניסה לשכנע את הוריו לעבור לארץ ישראל.
תחילה,הם התנגדו מפני שעם העלייה לארץ הם יאבדו את כל רכושם.
ג'קו התעקש ולא ויתר,ושיכנע את הוריו לבסוף כשסיפר להם על ההצקות בבית הספר.
לאחר כשבוע הוריו ארזו שתי מזוודות קטנות,ועלו לספינת מעפילים.
לאחר שבועיים קשים וסוערים בספינה,הגיעו ג'קו ומשפחתו לנמל חיפה,ורכשו צריף קטן באזור.
ג'קו התגייס לצבא ברצון רב,ואביו היה סבל בנמל חיפה.
לאחר כמה שנים,ג'קו עזב את הצבא,ועבד כשליח עלייה,כי רצה לעזור ליהודי הגולה,בדיוק כפי שעזרו לו.
ג'קו ומשפחתו איבדו את רכושם,אך עכשיו הם חיים בשוויון,יש להם זכויות משלהם,מדינה שבה יוכלו לעשות כרצונם,וצבא חזק ששומר עליהם.

הסיפור מבטא את הקשר החזק בין יהודי למדינה שלו,את הרצון לתרום למדינה ולעם,ואת הקשר המיוחד בין היהודים בישראל.