העיניים שלי.

המראה משקיפה אותי.
אני מביטה בה, בעיניי הכחולות,
ואני רואה נשמה בפנים.
בעיניים, הם מרמזות לי כל כך,
את העדינות שבי.
את הרגישות שבי.
את האהבה שבי.
אני לומדת מעיניי דברים,
שלא ידעתי מגופי.
אחרים לומדים עליי,
כאשר הם מביטים בי בעיניים,
מגלים לי את האמת,
ורואים את עצמם באישוני.

בלי עיניים,
הייתי אדם בלי נשמה.
אנשים לא יכלו להביט בי,
וכשהם כן,
הייתי נראית אדם אלמוני.
אבל הם יכלו לזכור אותי,
בזכות עיניי שהביטו בהם.
והדבר היחיד שמיוחד בי,
שמייחד אותי,
שגורם לי להרגיש אחרת,
הוא הצבע של העיניים.
אין מישהו שיש לו בול,
צבע עיניים כמו של האחר.
גם אם זה דומה מאוד,
זה לא יהיה אותו דבר.
זאת לא תהייה אותה הנשמה.