העולם כיום

מילים קרות על מסך שטוח. זה מה שיש לעולם להציע היום. הפרפרים בבטן התעופפו מזמן, ההתרגשות הפכה לחרדה, המחוות הרומנטיות הסתכמו באימוג׳ים של לבבות ופרחים, החיבה מתבטאת בהברות אחדות, ״נשמה שלי״ ״חיים שלי״, שגם הפירוש שלהן חדל מלהתקיים. היא לא ה״חיים״ שלך – אם הכרת אותה לפני שבוע ימים. היא לא ה״נשמה״ שלך – אם לא טרחת לדעת מה מתחולל בנבחי נשמתה.
המטרה כבר לא להיות מאושר, אלא לבטל את הבדידות.
אתה צריך שמישהו יאהב אותך בשביל שתאהב את עצמך, וגם אז, אתה צריך הוכחות לאהבה, כי בלעדיהן אתה לא מאמין שהרגש אכן קיים. מתקשה להאמין שמישהו יכול לקבל אותך למרות כל הפגמים שבך. על כמה וכמה מישהו שיאהב אותך *בזכות* ה׳פגמים׳ שבך.