העולם האידאלי שלי |1|

התיישבתי בכיסא מול הפסיכולוג , הרגשתי לא בנוח , התעסקתי בשיערי וניסיתי לא להביט לו בעיינים.
"אז ג'ניפר, " הוא חייך אליי בנחמדות, הבטתי בו לרגע, התקשתי להבין אם זה חיוך אמיתי , או חיוך מזויף שהוא מחייך לכל אחד מה"מטופלים" שלו.
סיכמתי את מחשבתי בכך שהוא כנראה לא רוצה לחייך באמת.

"למה את כאן בעצם?, " הוא שאל לפתע. נעצתי את מבטי בו. "אני כאן כי אני כאן, הסיבות לא משנות את המצב שאני כאן, אבל אם אתה רוצה כ"כ לדעות מה הסיבות, או הסיבה שבגללה אני רציתי פסיכולוג, אני אסכם לך את זה ככה: ביקשתי פסיכולוג ציור, לא פסיכולוג דיבורים, למה? כדי שאני אוכל לצייר , כי בבית אין לי דפים לבנים ריקים. וזהו, מרוצה?" שילבתי את ידי, 'נראה אותו מתחרה בזה.'הוא הביט בי בשלווה, "אני חושש שאנחנו נדבר, מאשר נצייר, יש לנו רק עוד ארבעים דקות, לא כדאי שנבזבז אותן , נכון?" הוא חייך עוד הפעם.

הבטתי בו מתוסכלת, " אתה יכול להפסיק לחייך?" אמרתי מעט רגוזה, "למה?" הוא שאל מעוניין, ממש מעוניין, רק כנראה עוד אחת מהדברים שהוא צריך לעשות לעבודה הזו שלו. "כי זה מחרפן אותי כשאנשים מחייכים למשהו כשבעצם זה משעמם אותם , או מראים 'עיניין' , אחריי הכל- בינינו: זה לא מעניין אותך." אמרתי את מחשבותיי. "זה לא נכון ." הוא אמר בשלווה. "תוכיח." דרשתי. "אחריי הכל ," הוא התחיל להגיד . "אם זה באמת היה משעמם אותי, לא הייתי יכולה להיות פסיכולוג, לא?" הוא גיחך. התביישבתי קצת, הוא צודק.

" יש בזה משהו." אמרתי."את רוצה לספר לי עם יש משהו שמציק לך?" הוא אמר לפתע , " לא " אמרתי , האמת היא שיש הרבה דברים שאני רוצה להגיד שמעצבנים אותי, כאלה שאני לא אומרת לאף אחד , למה? ככה.
את שאר הדקות העברתי בשתיקה, שלא היה נדמה שהוא התנגד לה, לפניי שיצאתי מהחדר , הוא הספיק להגיד "שתיקה זה לא דבר רע, ומחר כבר קבעתי לנו עוד פגישה" והלכתי.

הוצאתי את הטלפון מהתיק, והתקשרתי לחברה שלי ,אדל, היא ענתה לי " היי," היא אמרה , "היי זו ג'ניפר , מה קורה?" אמרתי בקול נחמד בזמן שהלכתי לתחנת אוטובוס. "או היי ג'ניפר , מה רצית?" היא שאלה , עצרתי. "אז את מגיע היום?" חייכתי. "אהה היום? לא סליחה חברה שלי ממש עצובה ואני רוצה לנחם אותה, אני לא יכולה להגיע." קולה היה נישמע מצטער.
אני מקנאה.למה בזמן האחרון היא כל הזמן אם החברה האחרת הזו שלה…
למה אני פשוט לא יכולה לגרום לאדל להיות שלי? וזהו? לשמור אותה אצלי, אני לא אוהבת כשהיא נחמדה לאנשים אחרים חוץ ממני, אני לא אוהבת את זה שהיא מרשה לאחרים לגעת לה בשיער בזמן שלי לא.אני מקנאה, אני רוצה אותה לעצמי, או שפשוט קוראים לזה רכושנות כלפיי אנשים? כן זה כנראה זה.
צחקתי , אני עלובה- חושבת שאנשים הם רכוש פרטי שלי.